ביקורת ספרותית על העלמה מקזאן מאת מאיה ערד
ספר מעולה

---

מאיה ערד היא הסופרת הישראלית הטובה ביותר שלא הכרתי עד כה. בהתעקשות שלי לקרוא בעיקר ספרים מתורגמים אני מפספסת אוצרות. אבל יצא שתקציר הספר מאוד משך אותי וחיכיתי נצח עד שתורי בספריה הגיע (נצח במונחים של מי שלא יודעת לדחות סיפוקים וקונה כל ספר שמוצא חן בעיניה).
מעמוד לעמוד יותר ויותר התאהבתי בכתיבה של ערד, ביכולת שלה להכניס את הקורא לתוך ראשה של דמות, בכישרון שלה לטוות עלילה ולגרום לדמויות לקרום עור וגידים.
זהו סיפורה של עידית, רווקה על סף הארבעים, מורה בבית ספר, חסרת מודעות עצמית, קפוצת תחת כמו שמירי רגב הייתה כנראה מכנה, מהטיפוסים המרגיזים האלה של "אכלו לי, שתו לי" שלא מסוגלים לקחת אחריות על החיים שלהם. היא רווקה נצחית, אבל כביכול מבחירה, כי עדיין לא מצאה את מר דארסי המיוחל שיוקיר תודה על נוכחותה בחייו. עידית היא דמות הקורבן האולטמטיבי שהחיים פשוט מתאכזרים אליו על לא עוול בכפו.
חברתה ענת מחליטה לנסות ולשדך לה את מיכאל, חברו של בעלה. מהרגע שעידית מכירה את מיכאל, היא מחליטה שהוא-הוא אהבת חייה והיא לא מוכנה לוותר עליו, וכך בשורה של אקטים נואשים שגורמים לקורא לנוע בחוסר נוחות בכיסא ולראות תאונה בזמן התרחשותה, היא מנסה לגרום לו להתחייב אליה. זה אמנם לא קורה, אבל המפגש איתו ומערכת היחסים הקצרצרה והחד-צדדית ביניהם שולחת את עידית למסע משנה חיים - המסע אחרי ילד משלה.
כאמור, הכתיבה של מאיה ערד פשוט מופלאה. בעברית פשוטה, חפה מכל ביטויים פומפוזיים שמכבידים על הקריאה, היא מתארת מסע מורכב ועצוב של אישה אחת, מסע אל המודעות, מסע אל ההשלמה עם עצמה, מסע אל ההכרה בערכה ובמקומה בעולם. זה מסע שיש בו הרבה רגעים נלעגים ומביכים, אבל גם הרבה תובנות יפות. ערד מדלגת באלגנטיות על קלישאות ומצליחה ליצור סיפור שלא מסתיים בהפי-אנד קלאסי, אבל הסוף שלו טוב מבחינות אחרות. והיא מצליחה לבנות את דמותה של עידית וגם את הדמויות הנוספות בספר בצורה מושלמת וכל כך מציאותית עד שלעתים רציתי להכניס יד לתוך הספר ולנער כל אחת מהן.
מיותר לציין - ספר מ-ע-ו-ל-ה!

» ביקורות נוספות של גלית
» ביקורות נוספות על העלמה מקזאן