“ציורים כחיים היו ימים שציירתי כשם שכתבתי, פרקים בודדים מחיי כיומן חיים בו ספרתי לעצמי דברים מפתיעים שחוותי, חלקם היו על אהבות, תשוקות ואכזבות, עליהם חשבתי עוד ימים רבים. ציורי היו ספונטניים, ולא מוקפדים, אך הייתה בהם עוצמת ביטוי ראשונית שחשפה רגשות, אמתיים וטהורים, חלקם סמויים ולא נהירים. עוד ימים רבים הייתי מביט בציורי העילגים, בקווים המסורבלים ובצבעים הלא משתלבים, וסיפרתי לעצמי את סיפוריי”

“לא מוצאים אצלנו הרבה ספרים מתורגמים מצרפתית. אני יודעת שיש המון ספרות שם, אבל הצרפתית שלי לא מאפשרת קריאה רצינית. אז תרגמו את הספר הזה - וגם את "אלגנטיות של קיפוד"... נמשכתי אל הספר הזה בשל שמו הגאוני. העדינות? נסיתם פעם להסביר מה זו עדינות? אני נסיתי. ונכשלתי. בא סופר וקורא כך לספרו. ברור שלא היה לי שום סכוי, והייתי חייבת לקרוא אותו. הספר עוסק כאילו באהבה. נטלי מתאלמנת מבעלה, שהיה אהבת חייה,”

“כשאהיה גדולה, אני רוצה להיות דויד פואנקינוס… או לפחות לכתוב כמוהו. זה הספר השלישי שלו שאני קוראת, וכמו שני הספרים הקודמים, גם הספר הזה סיפק את הסחורה שלמדתי לצפות לה מפואנקינוס – ספר שמהמילה הראשונה שלו ועד המילה האחרונה אני קוראת עם חיוך של עונג. אשרי הסופר שהסגנון שלו מהלך קסמים בצורה כזאת. זהו סיפורה של נטלי, בחורה צעירה שפוגשת ברחוב באקראי את אהבת חייה, אבל האהבה הזאת נקטעת באיבה לאחר שבעלה”

“"הייתי כל הדמויות ביצירה שלי. למדתי ללכת בכל הדרכים. וכך נעשיתי אני עצמי." שרלוטה סלומון הייתה ציירת אשר חיה בברלין בתקופת מלחמת העולם השנייה. הספר מספר את סיפורה האישי מילדות ועד הסוף הכואב. שרלוטה איבדה את אימה בגיל צעיר, אביה היה רופא שפעל כפי שהרפואה ציוותה עליו גם בחייו האישיים והיה מנוטרל רגש. במהלך חייה חיפשה שרלוטה את המשמעות שבתוכה, משהו להיאחז בו, לדעת שהנה, היא כאן. להרגיש. בגיל ה”

“ציורים כחיים היו ימים שציירתי כשם שכתבתי, פרקים בודדים מחיי כיומן חיים בו ספרתי לעצמי דברים מפתיעים שחוותי, חלקם היו על אהבות, תשוקות ואכזבות, עליהם חשבתי עוד ימים רבים. ציורי היו ספונטניים, ולא מוקפדים, אך הייתה בהם עוצמת ביטוי ראשונית שחשפה רגשות, אמתיים וטהורים, חלקם סמויים ולא נהירים. עוד ימים רבים הייתי מביט בציורי העילגים, בקווים המסורבלים ובצבעים הלא משתלבים, וסיפרתי לעצמי את סיפוריי”

“לא מוצאים אצלנו הרבה ספרים מתורגמים מצרפתית. אני יודעת שיש המון ספרות שם, אבל הצרפתית שלי לא מאפשרת קריאה רצינית. אז תרגמו את הספר הזה - וגם את "אלגנטיות של קיפוד"... נמשכתי אל הספר הזה בשל שמו הגאוני. העדינות? נסיתם פעם להסביר מה זו עדינות? אני נסיתי. ונכשלתי. בא סופר וקורא כך לספרו. ברור שלא היה לי שום סכוי, והייתי חייבת לקרוא אותו. הספר עוסק כאילו באהבה. נטלי מתאלמנת מבעלה, שהיה אהבת חייה,”

“כשאהיה גדולה, אני רוצה להיות דויד פואנקינוס… או לפחות לכתוב כמוהו. זה הספר השלישי שלו שאני קוראת, וכמו שני הספרים הקודמים, גם הספר הזה סיפק את הסחורה שלמדתי לצפות לה מפואנקינוס – ספר שמהמילה הראשונה שלו ועד המילה האחרונה אני קוראת עם חיוך של עונג. אשרי הסופר שהסגנון שלו מהלך קסמים בצורה כזאת. זהו סיפורה של נטלי, בחורה צעירה שפוגשת ברחוב באקראי את אהבת חייה, אבל האהבה הזאת נקטעת באיבה לאחר שבעלה”

“"הייתי כל הדמויות ביצירה שלי. למדתי ללכת בכל הדרכים. וכך נעשיתי אני עצמי." שרלוטה סלומון הייתה ציירת אשר חיה בברלין בתקופת מלחמת העולם השנייה. הספר מספר את סיפורה האישי מילדות ועד הסוף הכואב. שרלוטה איבדה את אימה בגיל צעיר, אביה היה רופא שפעל כפי שהרפואה ציוותה עליו גם בחייו האישיים והיה מנוטרל רגש. במהלך חייה חיפשה שרלוטה את המשמעות שבתוכה, משהו להיאחז בו, לדעת שהנה, היא כאן. להרגיש. בגיל ה”