“"דייב!" נשמעה קריאה מסוף המסדרון, בפתח הדלת. "אתה באמת עדיין רשום לקומיקס הזה?" מת'יו נאנח וסגר את דלת הכניסה כשהוא אוחז בדברי הדואר, שביניהם נחבא עותק נוסף של 'קומיקס דינוזאורים'. "אני באמת לא מבין מה הבעיה," אמר דיוויד והגיח מתוך המטבח, כוס קפה בידו ומבט עצל על פניו. הוא הושיט יד לקחת את הגליון מתוך ידו של מת'יו, שבתגובה גלגל עיניים ומסר לו אותו באי רצון בולט. "זה קומיקס נחמד שאני נהנה לקרוא, ז”

“הכל התחיל כששמעתי שבסטימצקי יש מבצע של ארבע במאה. ממבצע כזה, כביכול, לא ניתן להתעלם ולכן, לא עברה שעה, וכבר התיצבתי מתנשף, מיוזע, ושרוט ברגליים ובידיים, בפתחה של חנות הספרים. 'מעניין אילו ספרים חדשים אגלה היום?' שאלתי את עצמי בסקרנות, תוך כדי שיוטוט יסודי בין מדפי הספרים. בהתחלה מצאתי את פרספוליס 1 ופרספוליס 2 (על פרספוליס כתבתי כבר ביקורת), אחר כך מצאתי את 'שבריר' (ספר שעדיין לא קראתי אך אקרא בק”

“איך הייתם חיים לו ידעתם איך תמותו? זו בגדול השאלה שבה עוסק "זה הסוף שלך", אוסף סיפורים על אנשים שיודעים, בערך, איך ימותו. הרעיון שחוזר בכל הסיפורים הוא זה: קיימת מכונה אשר באמצעות בדיקת דם פשוטה, יכולה לנבא כיצד תמות. אבל היא אינה מספקת תאריכים, פרטים, או הסברים, אלא רק כמה מילים, לעתים לא ברורות בעליל. המכונה אף פעם לא שוגה, אבל היא ניחנה בתפיסת מוות אירונית. לדוגמה, גם אם אדם מקבל פתק שעליו נ”

“הנה מתכון לפניכם: קחו רעיון, הכניסו אותו לתנור עד שיהיה אפוי למחצה, הפיצו אותו בין קבוצת אנשים יצירתיים, השהו לתפיחה, ובקשו שיחזרו עם סיפורים הקשורים לרעיון. את אוסף הסיפורים שקיבלתם העבירו במסננת, כך שתוכלו לקבל את הטובים ביותר. וזהו. קצת הגהה, קצת עריכה, כותרות פשוטות, ו... הנה. יש ספר מוכן. אם אני אומר "מדליק" אני אסגיר את הגיל שלי? כי בספר הזה הרעיון באמת מדליק. מדובר במכונת עתידות החוזה את”

“"דייב!" נשמעה קריאה מסוף המסדרון, בפתח הדלת. "אתה באמת עדיין רשום לקומיקס הזה?" מת'יו נאנח וסגר את דלת הכניסה כשהוא אוחז בדברי הדואר, שביניהם נחבא עותק נוסף של 'קומיקס דינוזאורים'. "אני באמת לא מבין מה הבעיה," אמר דיוויד והגיח מתוך המטבח, כוס קפה בידו ומבט עצל על פניו. הוא הושיט יד לקחת את הגליון מתוך ידו של מת'יו, שבתגובה גלגל עיניים ומסר לו אותו באי רצון בולט. "זה קומיקס נחמד שאני נהנה לקרוא, ז”

“הכל התחיל כששמעתי שבסטימצקי יש מבצע של ארבע במאה. ממבצע כזה, כביכול, לא ניתן להתעלם ולכן, לא עברה שעה, וכבר התיצבתי מתנשף, מיוזע, ושרוט ברגליים ובידיים, בפתחה של חנות הספרים. 'מעניין אילו ספרים חדשים אגלה היום?' שאלתי את עצמי בסקרנות, תוך כדי שיוטוט יסודי בין מדפי הספרים. בהתחלה מצאתי את פרספוליס 1 ופרספוליס 2 (על פרספוליס כתבתי כבר ביקורת), אחר כך מצאתי את 'שבריר' (ספר שעדיין לא קראתי אך אקרא בק”

“איך הייתם חיים לו ידעתם איך תמותו? זו בגדול השאלה שבה עוסק "זה הסוף שלך", אוסף סיפורים על אנשים שיודעים, בערך, איך ימותו. הרעיון שחוזר בכל הסיפורים הוא זה: קיימת מכונה אשר באמצעות בדיקת דם פשוטה, יכולה לנבא כיצד תמות. אבל היא אינה מספקת תאריכים, פרטים, או הסברים, אלא רק כמה מילים, לעתים לא ברורות בעליל. המכונה אף פעם לא שוגה, אבל היא ניחנה בתפיסת מוות אירונית. לדוגמה, גם אם אדם מקבל פתק שעליו נ”

“הנה מתכון לפניכם: קחו רעיון, הכניסו אותו לתנור עד שיהיה אפוי למחצה, הפיצו אותו בין קבוצת אנשים יצירתיים, השהו לתפיחה, ובקשו שיחזרו עם סיפורים הקשורים לרעיון. את אוסף הסיפורים שקיבלתם העבירו במסננת, כך שתוכלו לקבל את הטובים ביותר. וזהו. קצת הגהה, קצת עריכה, כותרות פשוטות, ו... הנה. יש ספר מוכן. אם אני אומר "מדליק" אני אסגיר את הגיל שלי? כי בספר הזה הרעיון באמת מדליק. מדובר במכונת עתידות החוזה את”