במאבקי עם עצמי כהורה אני מחפשת לפעמים נקודות זכות.
לפחות אני מקריאה ספרים, אני אומרת לעצמי אחרי יום שבו גרוני ניחר מזעקות שבר (שוב פעם מים על הרצפה? הרגע שטפתי).
רק שדווקא הספרים שאני הכי אוהבת להקריא מציגים בפני אידאל הורי מעורר קנאה.

זה מתחיל מאבא של יעל שמצייר לה כל מה שהיא מבקשת (מ'כך ולא כך' שמופיע בספר 'דירה להשכיר'): "באמת זה מצחיק, כנראה לא ישנתי הלילה מספיק, יש לך אבא עיף מפזר ומסכן

- אני אוהב חלב.
- אני אוהבת מים.
- אני אוהב ת'ים.
- אני - את השמיים.
- אני אוהב כלבים.
- אני - רק חתולים.
- אני אוהב צהוב.
- אני - דברים כחולים.
- אני אוהב אביב.
- אני אוהבת סתיו.
- אני אוהב נרקיס.
- אני את החצב.
- אני אוהב לשבת.
- אני רוצָה לקום.
מה נעשה? אנחנו
לא מסכימים על כלום!
- אני אוהב שבת.
- אני את יום שישי.
- אני אוהב גשום.
- אני דווקא שמשי.
- אני אוהב מלוח.
- אני - ה

ספר מקסים!!!!
איורים שובי לב, עלילה יפה וכתובה בקצב נכון - פשוט תענוג!!