“עָפָה חֲסִידָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
כְּנָפַיִם מְנִיפָה מֵעַל הַנִּילוּס
אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה
מֵעֵבֶר לְהָרִים -
שָׁם בֵּית יִשְׂרָאֵל
יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים
דוד נולד בישראל, אבל אבא שלו, מוּלוּאָלֶם, נולד באתיופיה.
דוד כבר היה בירושלים לא פעם ולא פעמיים, אבל אבא שלו, כילד, הכיר אותה רק מהחלומות:
בירושלים הבתים בנויים מזהב, ואף אחד לא צריך לעבוד.
בירושלים המים מגיעים לבד לבתים, לא צריך לשאוב אותם.
בירושלים...
אף אחד שמולואלם מכיר לא היה בירושלים מעודו. רק החסידות, שעוברות מעל הכפר, והילדים שרים להן בעברן:
חֲסִידָה חֲסִידָה צְחוֹרַת צַוָּאר
מָה רָאוּ עֵינַיִךְ?
שִׁירִי לִי סִּפּוּר...
שׁוֹתֶקֶת חֲסִידָה, אֵינָהּ פּוֹצָה מָקוֹר
נִשְׁעֶנֶת עַל רַגְלָהּ וְעוֹד מְעַט תַּחְזֹר
תָּנִיף כָּנָף גְּדוֹלָה
בַּדֶּרֶך אֶל הַקֹּר
בַּדֶּרֶך תַּעֲצֹר
בְּצִיּוֹן עִיר הָאוֹר
חֲסִידָה, חֲסִידָה אֲדֻמַּת מָקוֹר,
הַאִם יְרוּשָׁלַיִם
אוֹתָנוּ עוֹד תִּזְכֹּר?
ירושלים זכרה.
ראש הממשלה בגין הורה למוסד: 'הביאו לי את יהודי אתיופיה!'
קשר חשאי נוצר. שמועות החלו לעבור בכפרים: קחו את מה שיש לקחת וצאו לכיוון סודן. משם נעלה לארץ.
אלפים עזבו את בתיהם ואת רכושם והתחילו במסע. רבים מתו בדרך: ברעב, בצמא, ממחלות (עובדה מזעזעת שלא מצוינת בספר, כנראה בגלל גיל קוראי היעד: כרבע מאלה שיצאו לכיוון סודן מתו בדרך, כ4000 איש).
על חוף סודן הוקם כפר נופש בידי סוכני המוסד ואנשי השייטת.
בלילות ללא ירח יצאו ממנו ספינות חיל הים, מלאות יהודים.
אחים.
*
קראתי לא מעט ספרים על ביתא ישראל. 'מאתיופיה לירושלים', 'יציאת אתיופיה', 'המסע אל החלום', 'הביאו לי את יהודי אתיופיה', 'המסע'.
אבל הספר הזה שונה. הוא מיועד לילדים, והוא כתוב היטב: קל, מעניין ונוגע.
וכמו כל ספר טוב על נושא היסטורי, הוא מספר על מקטע אחד מההיסטוריה של יהדות אתיופיה, אבל מושך אותך לדעת עוד.
*
השיר 'חסידה חסידה' הוא שירו של חיים אידיסיס. הנה הביצוע הנפלא של שלמה גרוניך ולהקת שבא: www.youtube.com/watch?v=Y4-y5FqsGxM
*
חֲסִידָה, חֲסִידָה לִבְנַת כָּנָף,
בַּשְּרִי בִּשְׁלוֹם הָעִיר
בִּשְׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם...”
