ביקורת ספרותית על פרויקט לָזָרוס מאת אלכסנדר המון
ספר מעולה

---

פעם, מזמן, כשהייתה לי טלוויזיה ואפילו היו לי כבלים (פיראטיים, כן? לא צריך להגזים), ראיתי בערוץ 8 סדרה כלשהי, על זהות יהודית. אני לא זוכרת ממנה כלום חוץ מתמונה אחת -
קלוז אפ של איש מזוקן עם מגבעת ומעיל ארוך שאומר ביידיש: "איד איז אין גלות" או כמו ששומעים את זה – איד איז אין גוֹלוּס.
יהודי הוא בגלות.
לא כמיקום כמו "הנעליים במגירה", אלא כקביעת זהות – היהודי עצמו הוא הגלות. הגלות עצמה היא גרעין הזהות היהודית. סיכום תולדות היהדות בשלוש מילים ואידך זיל גמור.

יהיו רבים שיחלקו על הקביעה הזו כי יש לנו ריבונות ושלטון ובית. רובנו נולדנו שייכים ולמי שנולד שייך קשה לדמיין את עצמו בתור תושב ארעי, שעיר לעזאזל, שחי בחסד ולא בזכות, שתלוי על בלימה, שאין לו מקום לחזור אליו ולנשום לרווחה.

בדור של סבתא שלי ניסו להיפטר מהגלות, להתכחש לה, ודווקא היא, שמרדה במשפחתה ועלתה לארץ לבדה, המשיכה לספר סיפורים רוויי געגוע על מקום שנחרב. בדמדומי הגסיסה היא הפסיקה לדבר עברית.
איך נפטרים ממשהו שסחבנו בערך אלפיים שנה ואם נפטרים מה נשאר?

אבל לא רק היהודי הוא בגלות. הגלות היא משהו שיכול לקרות לכל אחד, לפעמים במקרה, לפעמים בלי הכנה מוקדמת.
אסונות ומלחמות, עוני ושליטים גרועים דוחפים אנשים ממקום למקום וגורמים להם להיות נספחים במדינות שאולי, רק אולי, מקבלות אותם רשמית, רק רשמית. הם נעים, המהגרים והפליטים, גם בימים שלא רודפים אותם ומאשימים אותם, בין הרצון להשתייך ולמחוק לבין הרצון להתבדל ולזכור, בין שני אופקים בלתי מושגים, מחפשים את המקום המדויק של כס הנשמה שלהם.
ולא רק זה -
להיות תלוש, להוט להשתייך ומתגעגע למה שאבד, זה באמת יכול לקרות לכל אחד, באופנים שונים ומשונים. יש מקום להזדהות.

אבל מי ששייך נוטה להתגדר בתוך השייכות שלו. הגלות היא מראה מפחידה.

בסיפור הזה יש מהגר יהודי שנרצח ומהגר בוסני (לא יהודי) מסרייבו שיוצא, מאה שנים מאוחר יותר, למסע כדי לכתוב על זה ועוד מהגר מסרייבו (גרסה מוסלמית מוצלחת של הברון מינכהאוזן) שמתלווה אליו כדי לצלם את זה בלי פלש.
המרווח בין המספר למסופר, בין ולדימיר בריק ללזרוס אוורבוך הוא לפעמים דק כמו נייר והחיבור ביניהם הופך את הסיפור לאישי ואוניברסלי בוזמנית. מתבונן ומעורב, תמים ואלים, מצחיק ומעיק.

הוא מדבר על פרעות קישינב האמתיות להחריד ועל מלחמת בוסניה הזוועתית ועל פליט-מהגר צעיר ועני שרצה ללמוד אנגלית ולקנות לאחותו נעליים חדשות ונרצח ע"י מפקד משטרה, מתוך פחד מהזר, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. באמת.
ובמקביל הוא מדבר על כל מי שהשאיר אחריו משהו שממשיך להשתנות בלעדיו ואין לו לאן לחזור
ועל מה שקוברים תמורת הזכות, המפוקפקת לעיתים, לקבל חיים חדשים.

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על פרויקט לָזָרוס