“יש פיתגם בצרפתית האומר, שלמי שיש מזל במשחקים - יש כנראה נאחס באהבה... אז מעניין לברר פעם כיצד משתבצים באלגוריתם הנ"ל אלה שיש להם מזל בקריאה... יצא לי לחשוב על הסוגיה הזו (על משכבי בלילות עלק) כי אני חייב להודות, שבזמן האחרון הלך לי לא רע עם הספרים שבחרתי לעצמי; אמנם ברור כי לא מדובר במזל "טהור", אבל הנה מה שאני מאחל לכם ולי לקראת השנה העברית החדשה (מלבד בריאות, אושר ועושר, ביטחון מדיני ושיגשוג כלכ”

“מראשית הקריאה בספר הזה היה ברור לי שאלכסנדר המון הוא סופר מבריק. קראתי בחצי הערצה. אח"כ הייתה לי הפסקת קריאה קצרה ואחריה, בלי תנופת ההתלהבות הראשונית, היה קשה יותר לקרוא את הספר. הכובד שלו צנח עלי פתאום. המון כותב את האמת הכי נקייה מהמקומות הכי מלוכלכים. אולי ככה זה, כשנותנים לך להציץ דרך סדקי הנפש הלא מפויסת של מהגר. אדם תלוש ומבוזה, שמעלותיו נעשות שקופות. שכס הנפש שלו נעשה לא רלוונטי. אדם שאי”

“איכשהוא, תמיד תימצא הנקודה היהודית. גם כשהסיפור מסופר בידי סופר בוסני, שחי בארה"ב ומטייל אל נבכי נפשו במזרח אירופה שאחרי נפילת הקומוניזם, הגיבורים הם יהודים, או אולי נכון יותר - רוחות רפאים של יהודים. זה לא ספר קל לקריאה ואני יכול להבין את אלו שאמרו לי שהספר לא היה לרוחם. יש כאן מסע פנימי אל מאפליית נפשו של המהגר, הזר, הדחוי, זה המנסה למצוא בית חדש, מולדת חדשה ויותר מהכל חיים חדשים. ודרך סיפור”

“בדרך לחדר הכושר נתקעתי בפקק. הפלייליסט כבר עלה לי על העצבים, שנות השמונים יצאו לי מהאף ושמתי לב שבזמן האחרון הבחירות בשיריהם של כספי או אלברשטיין מעוררות בי עצבות נוראית. העברתי לרדיו, השמיעו את ״הבוס״ והתרציתי. אין על ספרינגסטין לשיפור מצב הרוח ואולי ראוי באמת שבדרך חזרה אעבור ב-בארנס אנד נובלס ואקנה איזו ביוגרפיה ראויה לשמה על האמן האהוב. בסיום השיר שמעתי את השדרן אומר כי היה זה השיר האהוב הי”

“יש פיתגם בצרפתית האומר, שלמי שיש מזל במשחקים - יש כנראה נאחס באהבה... אז מעניין לברר פעם כיצד משתבצים באלגוריתם הנ"ל אלה שיש להם מזל בקריאה... יצא לי לחשוב על הסוגיה הזו (על משכבי בלילות עלק) כי אני חייב להודות, שבזמן האחרון הלך לי לא רע עם הספרים שבחרתי לעצמי; אמנם ברור כי לא מדובר במזל "טהור", אבל הנה מה שאני מאחל לכם ולי לקראת השנה העברית החדשה (מלבד בריאות, אושר ועושר, ביטחון מדיני ושיגשוג כלכ”

“מראשית הקריאה בספר הזה היה ברור לי שאלכסנדר המון הוא סופר מבריק. קראתי בחצי הערצה. אח"כ הייתה לי הפסקת קריאה קצרה ואחריה, בלי תנופת ההתלהבות הראשונית, היה קשה יותר לקרוא את הספר. הכובד שלו צנח עלי פתאום. המון כותב את האמת הכי נקייה מהמקומות הכי מלוכלכים. אולי ככה זה, כשנותנים לך להציץ דרך סדקי הנפש הלא מפויסת של מהגר. אדם תלוש ומבוזה, שמעלותיו נעשות שקופות. שכס הנפש שלו נעשה לא רלוונטי. אדם שאי”

“איכשהוא, תמיד תימצא הנקודה היהודית. גם כשהסיפור מסופר בידי סופר בוסני, שחי בארה"ב ומטייל אל נבכי נפשו במזרח אירופה שאחרי נפילת הקומוניזם, הגיבורים הם יהודים, או אולי נכון יותר - רוחות רפאים של יהודים. זה לא ספר קל לקריאה ואני יכול להבין את אלו שאמרו לי שהספר לא היה לרוחם. יש כאן מסע פנימי אל מאפליית נפשו של המהגר, הזר, הדחוי, זה המנסה למצוא בית חדש, מולדת חדשה ויותר מהכל חיים חדשים. ודרך סיפור”

“בדרך לחדר הכושר נתקעתי בפקק. הפלייליסט כבר עלה לי על העצבים, שנות השמונים יצאו לי מהאף ושמתי לב שבזמן האחרון הבחירות בשיריהם של כספי או אלברשטיין מעוררות בי עצבות נוראית. העברתי לרדיו, השמיעו את ״הבוס״ והתרציתי. אין על ספרינגסטין לשיפור מצב הרוח ואולי ראוי באמת שבדרך חזרה אעבור ב-בארנס אנד נובלס ואקנה איזו ביוגרפיה ראויה לשמה על האמן האהוב. בסיום השיר שמעתי את השדרן אומר כי היה זה השיר האהוב הי”