“**** כל מעשה שאנחנו עושים הוא בסופו של דבר תולדה של העבר. העבר שלנו, או של סביבתנו. אי אפשר להתחמק מזה. העבר שולט על ההווה, ולא פחות מכך - על העתיד. קשה, לפעמים בלתי אפשרי, לתקן או לשנות את מה שכבר נגזר עלינו לפני כן. לפני חודש, שנה, מאה שנה. אלף. אני יושב פה וכותב בבית שלי במודיעין את הסקירה הזאת על הספר הזה, ולא הייתי עושה את זה אם הסבתא של הסבתא שלי לא היתה פוגשת את הסבא של הסבתא שלי”

“"מה שמלהיב אותי באמת זה ספר שכשאתה גומר לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכול לתת לו צלצול בכל פעם שמתחשק לך." (ג'. ד. סלינג'ר) הספר הזה הוא נורא חושפני, למרות שהוא לא אוטוביוגרפי. אבל עדין אני מרגיש שעכשיו אני יכול לצלצל לוולי למב, ותהיה לנו שיחה מרתקת! הספר הזה נפל בין הכיסאות - אנשים לא מכירים אותו, וגם כאן באתר מספר הקוראים שלו לא רב. וזה חבל, כי הספר מומלץ בחום”

“את הספר הזה קראתי לפני כמעט שנה ולא כתבתי עליו ביקורת. סיכמתי לי אותו במשפט אחד כהאי לישנא: "תולדות ארצות הברית ממלחמת האזרחים (חלף עם הרוח) ועד הפוסט טראומה (קולומביין). אבחנות מצוינות על חיים עם פוסט טראומתית ועל מבוכי החיים באופן כללי." היו בו קטעים שהפריעו לי והיו בו קטעים שמאוד הכאיבו לי והיו קטעים שחסרו לי ומן הסתם גם קטעים שהתייתרו לי בכל השש מאות שישים עמודים האלה. בעצם לא. לא היו ב”

“אנחנו עשויים - כך קראתי - מ 60% מים. והשאר? השאר זה זכרונות. הזכרונות שלנו מגדירים את אישיותנו. גם אלה שאנחנו לא זוכרים. הרבה פעמים אנחנו "שוכחים" את מה שאנחנו לא רוצים לזכור. או הופכים אותו לסוג של זיכרון נסבל - כזה שלא קרה באמת. קראתי את הביקורת של האח לספר הזה (תודה מקרב לב!), חיפשתי אותו המון זמן. משום מה הוא לא הופיע בין הנמכרים (האם אורך רשימת המוכרים עומד ביחס הפוך לטיבו של ספר?) וכשהשגתי א”

“**** כל מעשה שאנחנו עושים הוא בסופו של דבר תולדה של העבר. העבר שלנו, או של סביבתנו. אי אפשר להתחמק מזה. העבר שולט על ההווה, ולא פחות מכך - על העתיד. קשה, לפעמים בלתי אפשרי, לתקן או לשנות את מה שכבר נגזר עלינו לפני כן. לפני חודש, שנה, מאה שנה. אלף. אני יושב פה וכותב בבית שלי במודיעין את הסקירה הזאת על הספר הזה, ולא הייתי עושה את זה אם הסבתא של הסבתא שלי לא היתה פוגשת את הסבא של הסבתא שלי”

“"מה שמלהיב אותי באמת זה ספר שכשאתה גומר לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכול לתת לו צלצול בכל פעם שמתחשק לך." (ג'. ד. סלינג'ר) הספר הזה הוא נורא חושפני, למרות שהוא לא אוטוביוגרפי. אבל עדין אני מרגיש שעכשיו אני יכול לצלצל לוולי למב, ותהיה לנו שיחה מרתקת! הספר הזה נפל בין הכיסאות - אנשים לא מכירים אותו, וגם כאן באתר מספר הקוראים שלו לא רב. וזה חבל, כי הספר מומלץ בחום”

“את הספר הזה קראתי לפני כמעט שנה ולא כתבתי עליו ביקורת. סיכמתי לי אותו במשפט אחד כהאי לישנא: "תולדות ארצות הברית ממלחמת האזרחים (חלף עם הרוח) ועד הפוסט טראומה (קולומביין). אבחנות מצוינות על חיים עם פוסט טראומתית ועל מבוכי החיים באופן כללי." היו בו קטעים שהפריעו לי והיו בו קטעים שמאוד הכאיבו לי והיו קטעים שחסרו לי ומן הסתם גם קטעים שהתייתרו לי בכל השש מאות שישים עמודים האלה. בעצם לא. לא היו ב”

“אנחנו עשויים - כך קראתי - מ 60% מים. והשאר? השאר זה זכרונות. הזכרונות שלנו מגדירים את אישיותנו. גם אלה שאנחנו לא זוכרים. הרבה פעמים אנחנו "שוכחים" את מה שאנחנו לא רוצים לזכור. או הופכים אותו לסוג של זיכרון נסבל - כזה שלא קרה באמת. קראתי את הביקורת של האח לספר הזה (תודה מקרב לב!), חיפשתי אותו המון זמן. משום מה הוא לא הופיע בין הנמכרים (האם אורך רשימת המוכרים עומד ביחס הפוך לטיבו של ספר?) וכשהשגתי א”