****



בימים הבעייתיים האלה, נדמה לי שאני לא היחיד שאמונתו בעולם ובאנושות הולך ומתערער. למי יש כוח לחשוב על מעשים טיפשיים, על רוחב-לב, על הכנסת אורחים או על סתם טוב ויופי ואנושיות כשכל הדברים האלה מצטמצמים לכדי כמה שורות משעשעות בפייסבוק פעם ביומיים, בעוד ששאר הדם, האש ותמרות העשן תופסים את כל מרחב הראייה ומזנבים בכולנו לעוד לילה של שינה טרופה במקרה הטוב?
ובכל זאת, לכמה שעות, הצלחתי להוריד

תודה רבה, נתי ק. על ביקורת שכיוונה אותי לספר המקסים הזה, שהעביר לי שעות בשמחה ובצחוק ואיפשר לי גם להרהר ביתרונות חסרי הרייטינג של חיי הרגע, בעמים שהמנטליות שלהם היא אהבת המוסיקה, הבילוי והצחוק, נכונות להתידדות מהירה עם אנשים זרים, חיבה לאלכוהול ונכונות להנות בלי החשש "לצאת פראייר".

<mark>טוני הוקס</mark> הוא סטנדאפיסט בריטי שהשתכר לילה אחד כלוט ומצא עצמו בבוקר עם הנגאובר בממדים אפיים ופתק חתום על ידו המאשר

בציר הדמיוני שניתן למתוח בין אמבה למטיילת מקצועית אני נמצאת קרוב יותר לאמבה. יותר מדי קרוב.
בלבי ובדמיוני אני נוסעת הרפתקנית, אבל רק בלבי ובדמיוני, ולכן המסר המופיע על הכריכה - "מומלץ למועדון מנויי מסע אחר" עלול היה להרתיע.
אני לא שייכת למועדון המצוין הזה. קרבה מופרזת לחבריו עשויה לגרום לי לדקירת החמצה שתעלה בעוצמתה אפילו על דקירת האשמה המתעוררת למקרא דיון אקראי של "באופן טבעי".

למרבה המזל אנ

שנה לאחר החתונה יצאנו בן זוגי ואני לטיול ירח דבש באירלנד. שבוע קסום באי בעל חמישים גוונים של ירוק. המזג אוויר של תחילת ספטמבר היה מושלם, ברדיו התלוננו על בצורת פתאומית שפקדה אותם – ארבעה ימים רצופים ללא גשם והמוזיקה הנפלאה השלימה את האווירה. דבר יחיד העיב קצת על הכיף – הכבישים. מילא כבישים צרים ולעיתים אף לא סלולים, אבל למה לנהוג בצד הלא נכון של הכביש?
לקח לנו קצת זמן להשתלט על העניינים, לבן זוגי

"יום אחד החיים יחלפו לך מול העיניים, תוודא שהם יהיו שווים צפייה", אמר אחד, חכם ולא ידוע.

בחור אחד בשם <mark>טוני הוקס</mark> יוצא לסיבוב סביב אירלנד בליווי מקרר.
למה? כי הוא לקה בתסמונת ה.ל.מ.ק.ט. (הולך לעשות משהו קצת טיפשי).*
אחד הגורמים להתפרצות הפתאומית של התסמונת אצל <mark>טוני הוקס</mark> קשור לבחור אחר ושמו נייג'ל ווקר.
הבחור הזה מסתמן גם הוא כחכם לא קטן באמרו: "יש שתי מילים שאני לא רוצה למצוא את עצמי אומר או

זהו אחד הספרי מסע המהנים ביותר שיצא לי לקרוא.
קיבלתי אתמול עוד עותק במסגרת העברת הספר שיש לך לכל העולם (ניתן להצטרף בעמוד הפייסבוק של המקרר- ישנה קהילה בינלאומית שמעבירה את הספר וכעת יש כמה קוראי עברית שזכו להיות חלק מהחוויה ואף רשמו לי תודה על גב הספר הפנימי).

זה מתחיל בקומיקאי בריטי בערב של שתייה עם חברים, ונגמר בהתערבות הזויה לפיה זו לא בעיה לתפוס טרמפים עם מקרר באירלנד.
כאמור בערב שיכורים

מעולה.
<mark>טוני הוקס</mark> מפיל מצחוק כל הדרך מסביב לאירלנד.
ספר שמתחיל בשל התערבות טיפשית ברגע של שכרות, הופך למסע הזוי מסביב לאירלנד בטרמפים עם מקרר.
לאחר שלא הפסקתי לצחוק מהספר, כל מה שרציתי זה כוס בירה קרה, כוסית ויסקי ולטוס לאירלנד.
אחד הספרים שהם כיף צרוף מההתחלה ועד הסוף.

הספר מסופר מנקודת מבטו של <mark>טוני הוקס</mark> וכך הוא הצליח להביא את השנינות שלו לתוך הספר והיא בולטת מאד, הדבר גורם לספר לזרום בצורה מאד משעשעת (מצאתי עצמי צוחק מספר פעמים בקול רם באוטובוס בגללו)
לי אישית הזכיר מאד את השנינות של "המדריך לטרמפיסט".
לקחתי את העצה של אחד החברים פה שהמליץ לקרוא את הספר בצמוד למפה פשוטה של אירלנד - המלצה מעולה, מאד משדרגת את חווית הקריאה, רוב המקומות שביקר בהם הופיעו בה עם זא

מכירים את האימרה “boys will always be boys”? כשהתחלתי לקרוא את הספר חשבתי על זה. רק בנים יכולים להשתכר עד עילפון, תוך כדי זה להתערב התערבות טיפשית, לא לזכור אותה בבוקר ואז להיתקל בה במקרה על פתק ולהחליט שלמרות שאתה עכשיו פיקח לגמרי – עדיין כדאי להוציא אותה לפועל. וכמו שאמרתי – בנים. לכו תבינו אותם.

במקרה שלנו מדובר ב<mark>טוני הוקס</mark>, קומיקאי אנגלי שבערב של שכרות התערב עם חבר שהוא יכול להקיף את אירלנד