ביקורת ספרותית על אודסה סטאר מאת הרמן קוך
ספר בסדר

---

כשסופר כותב באופן מופלא על דמות שאתם מתעבים, האם זה אומר שהוא יכול להיות אדם מקסים והוא פשוט סופר מבריק, או שהוא מוכרח להתאים לדמות - אחרת הכתיבה לא היתה יכולה להיות אמינה?

השאלה הזו הטרידה אותי לראשונה כשקראתי את "לוליטה" וניסיתי להבין איך אני יכולה להזדהות עם דמות של פדופיל. אני לא יודעת אם נבוקוב אכן היה פדופיל או שזה רק הומברט הומברט, אבל בכל מקרה הוא הצליח לגרום לי להזדהות עם גיבור שסותר באופן מוחלט את דעותי על טוב ורע.

גם כשקראתי את קוך עלתה השאלה הזו. גם ב"ארוחת הערב" וגם ב"בית קיץ עם בריכה". לא הצלחתי להזדהות לגמרי עם מארק שלוסר ולא עם פאול לומן. הקריאה בקוך השרתה עלי אי נעימות אבל לא יכולתי להניח אותם מהיד. נראה היה שקוך כיוון שארגיש בדיוק כך. חלק מהאלימות היתה מרומזת. חלקה לא, אבל היו נסיבות שהובילו אליה. הם היו גיבורים לא נעימים במכוון. לא קיבלתי את ההרגשה שהם מייצגים את קוך ודעותיו על העולם.

הקריאה ב"אודסה סטאר" היתה שונה לחלוטין. עלילה מבולבלת ולא ממוקדת. אין כניסה הדרגתית לחיו של הגיבור. פרד מורמן הוא פשוט אדם מגעיל. גם שלוסר ולומן לא היו מקסימים במיוחד, אבל מורמן פשוט מיזנטרופ אלים ומוג לב. הוא נהנה להשפיל את החלשים ממנו, בז להם ומוכן להרוג ללא שום נקיפות מצפון אם רק לא יתפס. לשלוסר ולומן היו סיבות להתנהגותם. במקרה של מורמן נראה שלקוך נמאס לבנות סיפור עלילה שיצדיק את התנהגותו של הגיבור. "עזבו אותי משטויות כאלו" אני יכולה לשמוע אותו חושב בהולנדית, "אל תתחסדו קוראים יקרים, הרי אתם קוראים אותי רק בגלל שאתם אוהבים לקרוא על המכות, מכות שאתם מוגי הלב לא מעזים לתת. אז בשביל מה לכתוב את כל המסביב. זה לא מעניין אותי ולא מעניין אתכם."
תסלחו לי, אבל הקריאה ב"אודסה סטאר" היא כמו צפייה בסרט פורנו סוג ז'. יש איזושהי עלילה אבל אף אחד אפילו לא מעמיד פנים שבשבילה הוא רואה את הסרט. אז אני לא יודעת אם קוך באמת כזה דוחה ופשוט עבר לכתוב את מה שבאמת מעניין אותו ומאס במה שלדעתו הוא תפאורה בלבד, או שזה הקרדיט שקוך נתן לקוראים. "הנה תראו, אני שוב בועט בממסד, איזה חתרני אני, בטוח מגיע לי עוד פרס."

התאכזבתי מאוד. ספר שני ברציפות שחשבתי שיגרום לי הנאה גדולה ובסוף טעיתי בגדול.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על אודסה סטאר