ביקורת ספרותית על אודסה סטאר מאת הרמן קוך

---

מכירים את ההרגשה הזו שאתם נתקלים במאמר של פרופסור חצרוני, או אולי איזה סרטון שרץ ברשת של איזה פסיכופט שמתעלל בבעלי חיים. מצד אחד- אתם מתים לדעת מה יש לקקה הזה (חצרוני) להגיד הפעם, ומצד שני אתם יודעים שאם תלחצו על ה-פליי בסרטון, התוכן לא יהיה מרנין(הפסיכופט).

ככה זה עם הספרים של הרמן קוך. הוא גם איזה גרסה של חצרוני ספרותי. הוא מתריס, הוא מקומם, אבל אדיש הוא לא משאיר אותך. אם קראת בעבר ספר שלו- אתה יודע שקל זה לא יהיה, ומצד שני קשה לעמוד בפיתוי.
זה מרגיש לי כאילו שקוך יושב בנקודה הזו שבין המוסרי ללא מוסרי.אותה נקודה בגבול שהיא מאוד שברירית, כמעט בלתי נראית. והוא-קוך- מנופף באצבעו לדמות-יציר מחשבתו- ומסמן לו באצבע תנועה כמו אומרת: בוא, בוא. בוא תעשה צעד אחד קדימה, עבור את הגבול. כיף פה.אפשר להשתולל פה. יאללה בוא.

הנוסחה שלו קבועה, ומספר לספר אני מגלה שהוא גם תבניתי (שאת זה פחות חיבבתי).הגיבור הראשי תמיד יהיה בעל משפחה נורמטיבי, כשקוך דואג להעמיד אותו אל מול דילמה מוסרית, ולבחון עד כמה הגיבור יעבור את הגבול. והם עוברים. תמיד. ואנחנו הקוראים תמיד נזוז בכסא בחוסר נוחות. ספרים עוכרי שלווה קוראים להם. כי הגיבורים של קוך, בעלי המשפחות הנורמטיביים, הורים לנער/ה מתבגרים, אנשים עובדים ומפרנסים את משפחתם,מעורים בקהילה, לא אנשים מהשוליים של החברה. אלא כאלו בדמות של השכן ממול. לכן הם עוכרי שלווה. בגלל הגבול הדק, בגלל שכל אחד הוא עבריין בפוטנציה. הפריכות והשבריריות הזו היא שמבהילה.

במרכז הספר עומד פרד, נשוי ואב לבן מתבגר. פרד, בשלהי שנות הארבעים לחייו, נתקל ערב אחד בעת בילוי בקולנוע בחברו מימי בית הספר התיכון,מקס. כבר אז בעודם נערים היה מקס על תקן המופרע, ועתה בבגרותו, נוכח פרד לדעת שמקס דהר קדימה במלוא המרץ, שיכלל את המופרעות, ובנה עליה קריירה. של עבריין,ולא צעצוע. מהסוג שלא היית רוצה אותו בחייך.

פרד מחדש קשריו עם מקס, נעזר בו לעינייניו האישיים, מבלי לדעת שבעצם מקס סימן אותו לצרכיו, והוא רק כלי משחק בידיו. וכמו כל דבר בחיים, וכמו שכל אחד יודע- אין בחיים מתנות חינם. לכל דבר יש מחיר- ופרד נדרש לשלם את המחיר- והוא כבד.

קוך הוא קול אחר. יש לו איזו שריטה, בטוח. הוא מעז לשפוך החוצה ולהעלות על הכתב את כל אותם דברים שאנשים אפילו פוחדים לחשוב עליהם. וגם אם הוא גורם לקורא לזוז בחוסר נוחות על הכסא עליו הוא יושב, אבל אם בסוף הקריאה הקורא יחשוב לעצמו איך הוא הופך לאדם טוב יותר, ולא אחד כמו הגיבורים של קוך- דיינו.

לאוהבי קוך- מומלץ מאוד. כי להמליץ על ספר של קוך זה לעולם לא יהיה :וואו, איך נהניתי. עוכר שלווה כבר אמרתי? אמרתי.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על אודסה סטאר