ביקורת ספרותית על אודסה סטאר מאת הרמן קוך
ספר בסדר

---

סלוואדור דאלי היה הכוכב העולה שלי.
במשך שנים הערצתי את ציוריו, ציטוטיו, סגנון חייו והעובדה שאישה אחת היוותה השראה לרבות מיצירותיו.
הוא אהב לזעזע, לפרוץ גבולות ולהתנסות בדברים חדשים אך עם זאת שמר על סגנונו הייחודי ולא נתן לאף אדם או מבקר להכתיב לו מה עליו לצייר וכיצד עליו לנהוג.
באחת מהחוברות של טאשן נכתב כי בצעירותו עמד בקצה גרם מדרגות והחליט להפיל עצמו עליהן כדי לראות מה יקרה לו.
הוא שבר רגל, כמה צלעות ושן קדמית אחת, דמו טפטף על רצפת העץ והתנקז בחריצים ו״הנסיך״ היה מאושר...
ההתנסות בכאב, המפגש עם הגועל, חלומותיו המסויטים אותם זכר במדויק הביאו לו תהילה בלתי נשכחת שבאה לידי ביטוי באמנותו המונומנטלית.

לאחר זמן מה לקה האמן במעין עצלות או שמא היתה זו שאננות, אין לדעת.
אולי הזקנה הביאה אותו לפיכחון או ההשתתפות באינספור מסיבות, סמים ואורגיות עד כי נלאה מהן והרגיש שהגיע לתחתית.
ציוריו המדהימים הפכו בהדרגה לשירבוטים חסרי משמעות, ציורי מים על קנבס בצבעי גלידה וחתימה מסולסלת ענקית בתחתית המעידה על עיסתו.
וכך יצא שהצוואה שהשאיר הפכה לצואה והותירה את מעריציו ובינותם, אמתכם הצנועה,
למאוכזבים על שום שלא פרש בכבוד, שטינף עצמו לקראת הסוף ומכר את שמו לכל דכפין: רהיטים, טלפון משובץ אבנים אדומות נוצצות ורישומים מהסוג שמכינה בתי בגן החובה ואני שומרת כי אין לי לב לזרוק.

אני חוששת שהרמן, יקיר נפשי, ההולנדי המעופף שלי ושל עוד רבים אחרים, עומד לאבד את הכנפיים. שם נפשו בכפו ומשחק אותה איקרוס, המתלהב הפזיז ששכח את הוראותיו של אביו ועף קרוב מידי לשמש שחיממה את כנפיו, המסה את הדונג וסופו שנפל לים וטבע.
הוא עדיין שנון כלהב וכותב על נושאים שנויים במחלוקת: הרצון למצוא חן בעיני בנו (תזכורת לארוחת הערב), ההערצה חסרת האחריות לעבריינים ואנשים בעלי כח, תיעוב כלפי מהגרים, שחורים, לבנים וטינה מהולה בבוז לאנשים הפשוטים, למפגרים ולשמנים.
אך הפעם עבר לדעתי את גבולות הטעם הטוב.

משיכות המכחול המדויקות והמהוקצעות שלו בשני ספריו הקודמים הפכו למריחות צבע גסות בסגנון ואן גוך ושלא תבינו אותי לא נכון, האחרון הוא אחד מחביביי אך סגנונו היה כזה מלכתחילה וכך גם ניתן היה לזהותו מבין ים האמנים האחרים.
זה בסדר קצת לאבד את הדרך, להוסיף מוטיבים חדשים, לתת אינטרפרטציה חדשה לסיפור שהיה בחדשות המקומיות אך להיטפל ללא סיבה מוצדקת לעלובי החיים ולהתנהג בבריונות כלפי האנשים הרגילים כבר לא מספיק טוב בשבילי.
זה כבר פתטי, מאבד את הפאנץ׳ והופך את המספר לבנאדם מריר, עלוב וחסר חיים.

ארוחת הערב הכניסה אותי לאקסטזה, בבית קיץ עם בריכה חוויתי אביונה.
ואילו הספר אודסה סטאר משול בעיני למאהב נרקסיסטי שרואה רק את עצמו ומתעלם לחלוטין מהפרטנרית שלו. משאיר אותה בודדה, מאוכזבת ובלתי מסופקת.
קוך יודע מה מדליק אנשים, יודע בוודאות על איזה נקודות תורפה ללחוץ ולא ממש יודע מתי צריך להפסיק.

מקווה שעוד ילמד.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על אודסה סטאר