ביקורת ספרותית על 13 סיבות מאת ג'יי אשר
ספר טוב

---

ראיתם פעם מישהו שניסה להתאבד אבל לא הצליח?
אני כן.
את הבחורה בת התשע עשרה, את הבחור בן העשרים וקצת, את הגבר בן הכמעט שלושים.
רק מדגם קטן.
בעיקר זכור לי אחד מהם. בחור צעיר ויפה תואר, מעורפל הכרה ומטושטש.
מתוך הדמדומים הוא בכה, שאל את הצוות המטפל 'מה אתם רוצים ממני?'...
השאלה שלו רודפת אותי.
מה רוצים ממנו? שיחיה.
אבל הוא לא רצה. הוא לא רצה לחיות.
אני חושבת שרוב האנשים לא מבינים את זה. גם אני לא.
מי לא רוצה לחיות?
13 סיבות מנסה לענות על השאלה הזאת, אבל לטעמי התשובות שלו לא נכונות.
נכון, התנהגו אליה בצורה מכוערת.
נכון, החיים לא הקלו עליה.
אבל הרושם הסופי של ההחלטה שלה היה ענישה. היא תעניש את כל אלו שפגעו בה על ידי המוות שלה.
וזאת פשוט נראית לי סיבה מגוחכת.
אנשים לא מתאבדים כדי להעניש.
הם מתאבדים כדי לקרוא לעזרה. כי הם כבר לא יכולים יותר.
לא מאמינים לי? תבדקו. רוב המתאבדים מודיעים קודם לכן על כוונתם.
הם רוצים עזרה. הם לא מבקשים נקמה.
אז אם הספר הזה בא כדי להעיר אותנו ולומר לנו בתור חברה- שימו לב לאנשים סביבכם, תנסו להיות אנושיים יותר, רחומים יותר, תחשבו על הפעולות שלכם- הוא הצליח, אבל לא לגמרי.
כי בשביל להצליח בזה לגמרי, הוא היה צריך להיות מציאותי יותר, אמיתי יותר.

ולכל האנשים בכל מקום- תהיו ערניים.
תנסו להציל אותם, את המתאבדים.
גם אם הם בוכים ושואלים מה אתם רוצים מהם.
כי החיים הם מתנה שחבל, חבל, חבל לוותר עליה.
ועם קצת או המון עזרה, גם הם יבינו את זה.

» ביקורות נוספות של עלי
» ביקורות נוספות על 13 סיבות