הכינו את הממחטות, אבל לפני כן, הכינו את הבצל. רק הוא יצליח לגרום לכם להזיל דמעה למקרא הספר המתבכיין הזה. רצוי גם להכין קיר. אתם תרגישו צורך לדפוק את הראש במשהו בגלל החפירות האינסופיות של האנה בייקר.
13 סיבות
7 קלטות
250 עמודים
11 אשמים
10 כוכבים אדומים במפה
2 כללים לשמיעת הקלטות
30 מדינות קנו את הספר
6 שנים ברשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס
והמספר הנוסף... 1.
בזבוז זמן אחד גדול.
אז הלכתי לבדוק את רשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס. מעניין שם.
יש 17 רשימות שכל אחת מונה בין 10 ל-25 ספרים, מה שאומר שבגדול הרשימות מונות כ-350 ספרים. הסתברותית, הסיכוי להיכנס לרשימה של 350 ספרים גדול יותר מהסיכוי להיכנס לרשימות של 10 רבי המכר של צומת ספרים וסטימצקי. מאידך, בארה"ב מתפרסמים הרבה יותר כותרים מאשר בישראל, ואוכלוסיית ארה"ב גם גדולה מזו של ישראל בערך פי 40, אז זה בסה"כ מתאזן. רוצה לומר, שאפו ל-"13 סיבות" שחדר למבצר המאובטח היטב של רבי המכר בארה"ב. אבל בארה"ב כמו בארה"ב, כמות ממש לא מעידה על איכות.
"13 סיבות" מופיע בקטגוריית Children's בתת קטגוריה בשם Young Adult. הוא נמצא בשכנות ל"אשמת הכוכבים", "מחפשים את אלסקה", "גנבת הספרים" ו"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים". מחצית מרשימת עשרת רבי המכר בקטגוריה זו נשלטת ע"י 2 סופרים: 3 של ג'ון גרין ו-2 של גייל פורמן. 3 ספרים לג'ון גרין זה אומר שיש לו ספר חדש. הללויה! הספר נקרא Paper Towns והוא שם הולם להפליא כי מאז שג'ון גרין האשים את הכוכבים, העולם באמת עשוי מנייר כי כ-ו-ל-ם כ-ל ה-ז-מ-ן קוראים את הספרים שלו.
נכון לעכשיו, "13 סיבות" ממוקם במקום ה-8 וכתוב כי הוא נמצא ברשימה 48 שבועות. ציפיתי לראות את המספר 312 (6 שנים כפול 52 שבועות), אבל כנראה המפיצים בישראל התבססו על אלגוריתם מסובך מדי להבנתי כשהכריזו שהספר נמצא ברשימות 6 שנים. או שהם פשוט לא דייקו.
הרשימות האלו של הניו יורק טיימס הן כמו כדור בדולח. אם מתרכזים וממקדים את המבט היטב, אפשר לראות אילו ספרי נוער יופיעו בעמוד הבית של סימניה, בחלק הזה של "קוראים אותי בזה הרגע", בכל רגע נתון בו תבקר בסימניה. אגב, הגיע הזמן להוסיף לכותרת חסות: הרשימה מוגשת בחסות אשמת הכוכבים. אבל אם נחזור לכדור הבדולח, ראיתי את גייל פורמן מקימה שם מאחז ממש בקרוב. אולי אפילו שניים.
הספר "13 סיבות" יצא לאור ב-2007 בכריכה קשה.
אחר כך בכריכה רכה.
אחר כך בכריכה קשה מיוחדת עם שאלות ותשובות של המחבר, ג'יי אשר.
בקרוב הוא ייצא בכריכה קשה של עטיפת הסרט וסלינה גומז תהיה האנה בייקר. (די, אני מתה! אם סלינה היא האנה, אני חייבת חייבת לראות!). ואז הוא ייצא בכריכה רכה של עטיפת הסרט עם ג'סטין ביבר בתפקיד קליי ג'נסן. (כי ג'סטין הוא כזה ילד חמוד, מתוק ועדין ובכלל לא מופרע ובעייתי. הוא ממש "ילד טוב קנדה" וקליי תפור עליו בול.) אחר כך הספר ייצא בכריכה רכה של עטיפת הסרט עם שאלות ותשובות של סלינה וג'סטין. ואני מה-זה מקווה שהן לא יהיו קשורות לספר ולעלילה, כי האמת היא שאני מתה לדעת אם הם חזרו בפעם האלף, וממש לא בא לי לשמוע אותם מחרטטים על כמה זה היה מאתגר עבורם להיכנס לדמויות המורכבות של האנה וקליי.
ואחרי הסרט, ג'יי אשר יכתוב המשכונים. וגם הם יהיו, כמובן, רבי מכר. "13 סיבות - גירסת ג'סטין פולי", "13 סיבות – האמת ע"פ אלכס סטנדל", "13 סיבות - קורטני קרימסן: אני כופרת באשמה" וכך הלאה, עד שתצא הנשמה ונגיע לספר האחרון: "13 סיבות - מר פורטר: אני לא אשם!". ואם חשבתם שבגלל שפורטר זה שוער, הוא ינעל את רשימת ההמשכונים, אתם טועים.
יהיה גם אלבום מהודר: "13 סיבות - התצלומים", ובו יופיעו התמונות שצילם טיילר דאון המציצן ונספח עם תמונות של תחנות חייה (או מותה, בעצם) של האנה בייקר. וגם זה לא יהיה הסוף. כי אחרי שכל האשמים במותה של האנה ישטחו את כתב ההגנה שלהם בספר משל עצמם, טוני יחשוף שהאנה השאירה אצלו סט נוסף של קלטות וייתן אותו לג'יי אשר, אשר מצידו יכתוב את הספר " 13 סיבות – גירסה 2.0". בספר זה האנה תשוב מהמתים ותערוך משפט חוזר.
אבל עוד לפני שיהיה משפט חוזר, הבה נבדוק מה היה במשפט הראשון, שבו האנה בייקר שימשה בתפקיד התובעת, השופטת והתליינית (של עצמה).
# # # זהירות, ספויילרים מרובים # # #
ג'סטין פולי רק התנשק עם האנה בייקר על מגלשה בגן,
אבל רץ לספר לחבר'ה שהיא נותנת, ואז נהייה מה-זה בלגן.
אלכס סטנדל המליך אותה ל"תחת הכי שווה בשכבה",
ואחר כך איזה מושפע בקיוסק צבט את ישבנה בתגובה.
ג'סיקה דיוויס הוכתרה כ"תחת הכי לא שווה בשכבה" באותה רשימה,
התעצבנה, נעצה ציפורן בפרצוף של האנה והשאירה לה צלקת איומה.
טיילר דאון הציץ לחדר של האנה מבחוץ וצילם.
את המחיר על כך, גם החלון המנופץ שלו שילם.
קורטני קרימסן ביצעה פשע נורא עד בלי די:
היא נפרדה מהאנה ולא אמרה לה "יאללה ביי".
מרקוס קולי איחר לדייט עם האנה בבית קפה
וגם ניסה לשלוח ידיים. ממש לא יפה!
זאק דמפסי ניסה לנחם את האנה אך היא דחתה את ניסיונותיו,
אז הוא גנב את פתקי העידוד שלה מהשקית והחמיר את המצב.
ריאן שייבר פירסם בעיתון איזה שיר מעאפן שהאנה כתבה,
וכשכולם הבינו שזה השיר שלה, היא מאוד נפגעה ונעלבה.
קליי ג'נסן הוא הדמות הטראגית בסיפור
ולא מגיע לו, כי הוא באמת חמד של בחור.
הוא עבד עם האנה בקולנוע ונתקל בה בעוד כמה מקומות,
והיא די מצאה חן בעיניו אבל הוא נרתע ממנה בגלל השמועות.
כשסוף סוף הם התנשקו, היא ביקשה ממנו להפסיק, והוא הפסיק
כי כשבחורה אומרת "לא", בחור הגון כמותו לא מעיק ולא מציק.
האנה, בעצם, לא מאשימה אותו בשום דבר, את זה היא מדגישה
אבל קליי בכל זאת מסתובב עם רגשות אשם וחרא של הרגשה.
וג'סטין פולי מכה שנית! הפעם הוא התמזמז עם ג'סיקה דיוויס והביא אותה לחדר
הוא עזב אותה שם, אבל איפשר לחבר חרמן שלו להיכנס, וזה באמת לא בסדר,
כי החבר החרמן, ברייס ווקר, ניצל את שכרותה ואנס אותה על המיטה,
והאנה התחבאה בארון והייתה עדה, אבל בכל זאת לא נחלצה לעזרתה.
ג'ני קרץ הפילה תמרור "עצור" ומנעה מהאנה לדווח למשטרה
היא זרקה אותה מהאוטו שלה והשאירה אותה לבדה בשדרה.
אחר כך אירעה שם תאונה ותלמיד מהתיכון של האנה קיפח את חייו
והאנה, שלא דיווחה על המפגע, מרגישה שהיא אשמה במצב ובתוצאותיו.
ברייס ווקר, האנס מלמעלה, והאנה, התמזמזו באיזה ג'קוזי
היא נכנסה מרצונה, לא התנגדה, ומבחינתו זה היה סתם איזה חפוזי.
היא לא אמרה "לא", לא הדפה אותו אלא רק סובבה את ראשה שלא יפנה אליו
אז מה היא רוצה ממנו? על מה, בעצם, היא מלינה עכשיו?
נכון שברייס הוא טיפוס נאלח, הוא אנס בחורה וככלל הוא מחפיץ בנות
אבל היא לא יכולה להאשים אותו בגלל שהוא לא קורא מחשבות.
מר ווקר הוא המבוגר היחיד ברשימת הסיבות שהאנה פירסמה
מבוגר, אבל ממש לא המבוגר האחראי, וכאן באמת יש צדק בהאשמה.
האנה פנתה אליו וניסתה לספר לו על רגשותיה ומצוקתה
שמענו את כל השיחה שהתקיימה ביניהם בכיתה, בהקלטה.
וכשהאנה עזבה את החדר, אבודה, מיואשת וחסרת תקווה
האידיוט הזה לא נקף אפילו אצבע אחת עלובה.
התקציר הנ"ל נכתב בנימה צינית, מלגלגת וייתכן שאף מזלזלת. נימה זו משקפת את דעתי שהספר הוא בזבוז של זמן.
למה? 5 סיבות.
סיבה ראשונה
אני לא מבינה את האנה, ולא בגלל שאני קשת הבנה. האנה לא נגעה בי, לא התחברתי אליה ולא הצלחתי לגלות אמפתיה לרגשותיה. לא הבנתי למה בכלל נוצר כדור השלג שכלא אותה, ושלתחושתה המשיך לצבור גודל ותאוצה עד שהתרסק לבסוף, כשהיא בתוכו. וזה לא מפני שאני חסרת רגישות או קשוחה, כי אני הכי לא. זה מפני שהתרשמתי שהאנה היא דרמה קווין חופרת ומתבכיינת שמצד אחד חושבת שהיא מרכז היקום ומצד שני מרגישה שכל היקום נגדה. החיים הם לא גן של שושנים, וגם אם היא חשבה שכן, היא נבונה מספיק כדי לדעת שבשושנים יש גם קוצים. שתתמודד.
לא אחת במהלך קריאת הספר נזכרתי בקרן מור וב"אוי אוי אוי" המפורסם שלה. ממש כך הרגשתי לגבי האנה.
קורטני הזמינה את האנה למסיבה אבל אחר כך היא הבינה שהיא רק רצתה ממנה טרמפ? זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי.
מרקוס ניסה להתמזמז עם האנה והיא העיפה אותו מהכיסא ואז הוא קרא לה "טיזרית"? זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי.
האנה נתנה לברייס לגפף אותה בג'קוזי והחצוף לא קרא את מחשבותיה ולא הבין שהיא בעצם לא רוצה? זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי.
קרן מור עושה זאת טוב ממני
https://www.youtube.com/watch?v=c-9ahtQuY1E
סיבה שנייה
הרעיון מאחורי הספר חשוב, המסר חשוב ויש בו גם גימיק מעניין של האזנה למכתב פרידה מוקלט. אבל הביצוע לא טוב.
הקלטות, למשל. מה העניין עם הקלטות? נכון שקלטת על עטיפת הספר מצטלמת יפה יותר מנניח, דיסק און קי, אבל ג'יי אשר הלך עם הגימיק הזה רחוק מדי. קלטות? יעני, קסטות? בסוף העשור הראשון של המילניום, בשיא עידן הטכנולוגיה, עם כל האייפוד והאייפון והטאבלטים והיו טיוב וה-mp3 והגוגל והשמוגל, האנה, שלא הצטיירה כטיפוס רטרואי או וינטג'י, בחרה דווקא בקלטות? לחלוטין לא אמין. נו, לפחות היא לא בחרה בסלילי הקלטה.
זה הזכיר לי שב"צינור לילה", גיא לרר זימן לאולפן ילדים והציג בפניהם גאדג'טים מן העבר למסדר זיהוי. די בשמות הניו אייג'יים של הילדים כדי לרמז על הכישלון הצפוי. לני, ניל, יהלי, ליה. ל' וי' הן אותיות ממש פופולאריות, וויי לי וויי לי. אז לרר הציג בפניהם אסימון, טלכרט, טרנזיסטור, קלטת, טלפון חוגה ונוקיה 3100. זה היה משעשע באופן צולע ומאולץ ולא שווה יותר ממאית החיוך.
מה שיהיה משעשע באמת זה לקרוא את תגובות הנמענים של האנה.
אבל עוד לפני כן להמר על מספר: כמה פעמים יישמע הביטוי "?!what the fuck" (או המילה fuck על הטיותיה השונות) כשקופסת הנעליים תיפתח ואוסף הקלטות יתגלה לעיניהם. מה אני עושה עם זה עכשיו? ולך תצא מזה עכשיו...
סיבה שלישית
הניתוק מהמציאות לא מתבטא רק בבחירה המופרכת בקלטות כאמצעי הקלט של האנה, אלא בהתעלמות מאחד הדברים הכי מרכזיים בחיי בני הנוער: האינטרנט. אינטרנט בכלל ופייסבוק בפרט. לא יכול להיות סיפור על בני נוער בעולם המערבי במאה ה-21, שהאינטרנט לא נוכח בו. אין מצב בעולם.
סיבה רביעית
ואם זה לא מספיק, יש גם את סוגיית הגופן. הגופן בספר מעצבן כשלעצמו וכלל לא מתאים לספר לבני נוער. מבין שלל הגופנים, הגופן שנבחר הוא times new roman. וכשהוא מופיע בהטייה (וזה קורה כשהאנה מדברת, שזה בערך 75% מהטקסט בספר) הוא לא נעים ובלתי נסבל לחלוטין. וכשיש שילוב של שני הגופנים, הרגיל והמוטה, זה קטסטרופלי. בחירה גרועה מארץ הגרועות.
סיבה חמישית
בספר (עמ' 152) מוזכרת רשימה של סימנים להתנהגות אובדנית. אילו ג'יי אשר היה משכיל לפרט את כל הסעיפים ברשימה ולא מסתפק בשניים בלבד (שינוי פתאומי בהופעה ומסירת חפצים), הייתי מוכנה להגדיר את הספר כ"לא משהו". אבל מאחר והוא לא עשה את הדבר החשוב והמתבקש הזה, ועוד בספר שעוסק בהתאבדות של בני נוער, הספר הוא בזבוז מוחלט של זמן.
אולי זה לא הסתדר לו מבחינת העלילה, אולי הוא לא רצה שהספר יהיה פסיכולוגי-חינוכי-דידקטי מדי. בסדר, מקובל. הוא עדיין היה צריך לצרף את הרשימה כנספח בסוף הספר, כדי שבכל זאת יהיה לו ערך מוסף.
אני אהיה מבוגר קצת יותר אחראי ממנו:
התנהגות אובדנית בגיל ההתבגרות
התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4153675,00.html
הייתה רק נקודה אחת בספר שבה לבי יצא להאנה. זה קרה בקלטת 6 צד ב', כשהאנה התחילה לחשוב על דרכים להתאבד: אקדח, תלייה, תאונה, כדורים. "זה הפך למין משחק חולני, לדמיין דרכים להתאבד. ויש דרכים ממש משונות ויצירתיות לזה." (עמ' 221)
נזכרתי בשורות משיר מצמרר ובד בבד מכעיס, מאמצע שנות ה-90. לדעתי הוא אינו מוכר בישראל. אם יש שיר שתפור על האנה, זה השיר. יש בו קריאת מצוקה ברורה, שלדעתי האנה לא השכילה להשמיע.
I dream about how it's going to end,
Approaching me quickly.
Living a life of fear,
I only want my mind to be clear.
People making fun of me,
For no reason but jealousy.
I fantasize about my death,
I'll kill myself from holding my breath.
My suicidal dream,
Voices telling me what to do.
My suicidal dream,
I'm sure you will get yours too.
Help me, comfort me,
Stop me from feeling what I'm feeling now.
The rope is here, now I'll find a use.
I'll kill myself, I'll put my head in a noose.
My suicidal dream,
Voices telling me what to do.
My suicidal dream,
I'm sure you will get yours too.
Suicidal Dream by Silverchair
http://www.youtube.com/watch?v=vEv_-CEgm-k
וחידה לסיום:
מה הקשר בין האנה בייקר לתות ענח אמון?
1. שניהם מתים
2. שניהם מפורסמים
3. שניהם מתו בשנות העשרה
4. שניהם קשורים לקלטות
תשובה: כל התשובות נכונות.
את ההשראה לכתיבת הספר קיבל ג'יי אשר מקרוב משפחה שניסה להתאבד. משום מה, קרוב זה לא נמנה על 13 מקורות ההשראה עליהם כתב אשר בסוף הספר. אולי הקרוב הזה הוא קרוב רחוק. הרעיון להשתמש בקלטות ניצת במוחו של ג'יי כשביקר בתערוכה על תות ענח אמון (בקזינו בלאס וגאס!) והאזין להדרכה מוקלטת בזמן שצפה במוצגים.
אז עכשיו, גם תות ה-נח המון וגם האנה. האנה נמה, נמה האנה.
תודה רבה לזשל"ב המיוחד, שהקטילה הגאונית שלו את הספר עוררה בי סקרנות עזה לקרוא אותו.
וכך היה:
שונרא לזשל"ב לפני 3 חודשים: "לאחר מחשבה, החלטתי לקרוא את הספר הזה כדי לגלות אם הביקורת שלך, חוץ מזה שהיא קטלנית באופן מהמם, היא גם מוצדקת."
שונרא לזשל"ב כעבור 3 חודשים ו-13 סיבות: היא מוצדקת מארץ המוצדקות. ועדיין מהממת בקטלניותה.
נ.ב
כל טענה בנוסח "מאיפה החוצפה שלך להאשים את האנה בייקר בחפירות בעוד שהיא יכולה לקחת שיעורי חפירה אצלך?!" תתקבל בהבנה ובהסכמה. מודה. קוראים לי שונרא החתול, ואני חופרת.
