ביקורת ספרותית על אחרי ש... - אחרי #1 מאת אנה טוד
בזבוז של זמן

---

אני יתחיל בבמסקנה שלי: זה לא ספר טוב. לא.
קראתי את הספר הזה בגרסה המקורית, בוואטפאד.
לא יכולתי להפסיק.
נהניתי? כן.
בהתחלה.
יש שם משהו. אולי בכתיבה, אולי בדמויות הקיצוניות, אולי בעלילה, שמשך אותי לקרוא בלהט, ולהמשיך גם לספר הבא. ולזה שאחריו.
אבל משהו גם השאיר לי טעם נוראי בפה, של משהו מקולקל, וממש ממש ממש לא בריא.
הספר הזה הוא על מערכת יחסים. והיא איומה.
הכי לא בריאה שיש.
הגיבור משנה את הגיבורה- מחליף לה חברים, ביגוד, דירה (!), חבר... הוא מגעיל אליה ברמות אחרות, עושה לה דברים מחרידים- ולא משנה מה- היא חוזרת אליו. לא חשוב מה קורה, היא סולחת לו.
הכול בשם האהבה. כן, בטח.
זאת לא אהבה, אלא מערכת יחסים אלימה.
לא, הוא לא מרביץ לה. ואני לא יספיילר ויכתוב מה הוא כן עושה. אבל זאת מערכת יחסים שגויה מעיקרה.
הוא יכול לעשות הכול, כי הייתה לו ילדות מזעזעת. אז הכול נסלח ונשכך. היא "מצילה" אותו.
ותוך כדי כך מתרסקת לחתיכות. מאבדת את עצמה.
אז בהתחלה אולי נשאבתי, הסתנוורתי. אבל זה לא החזיק מעמד.
ואני חושבת לעצמי- מה קורה פה? למה כל הספרים האלו שמתארים מערכות יחסים כל כך לא בריאות, כל כך שנויות במחלוקת, מצליחים כל כך? זה התחיל ב "50 גוונים" וממש לא נראה שזה הולך להפסיק. זה רק מחמיר.
אני מניחה שיהיו כאלו שיקראו את הספר ולא יבינו על מה אני מדברת. אני מניחה שאני בעמדת מיעוט.
אבל לא אכפת לי.
כי לא חשוב מה- מערכת יחסים כזאת זה הדבר האחרון שאני רוצה.

» ביקורות נוספות של עלי
» ביקורות נוספות על אחרי ש... - אחרי #1