הביקורת נכתבה ביום חמישי, 26 במאי, 2022
ע"י Storm~
ע"י Storm~
הוא היה האדם הכי שקט שהכרתי. לא ראיתי אותו למשך כמעט שנתיים מאז שהוא עזב את הצופים.
אני ועוד כמה חברות הגענו להלוויה.
אני חושבת על האמא והאבא שאולי מאשימים את עצמם, והשברון לב, והמילים שלא אמרנו והקשר שאבד. והייאוש בקול של אמא שלו כשהיא דיברה איתנו והדחיפות, שבה היא דיברה.
מה שאני זוכרת ממנו זה שהוא היה שקט. לא אדם עצוב, פשוט שקט. לא הכרנו אותו באמת. לא ידעתי שההורים שלו גרושים, לא ידעתי עליו כמעט כלום. וזה הכי עצוב.
מסתבר שהוא התגייס, והוא שירת בצבא כבר 4 חודשים.
ולמה תמיד נזכרים מאוחר מידי. באדם שהוא היה. ולמה אנחנו לא אומרים מה שאנחנו מרגישים כלפי אחרים.
וזה לא פיתרון!! זה לא פאקינג פיתרון. יש כל כך הרבה צעדים שצריכים לקרות כדי למנוע את זה. למנוע מעצמך להגיע למצב הזה. וזה לא משנה מה אתה, מי אתה. מה הנטיות המיניות שלך, מה הזהות המינית שלך. אף פעם אל תוותר/ו . אף פעם. בבקשה.
ואני רוצה לקוות שאף אחד מאיתנו לא יגיע למצב הזה אי פעם. ייאוש כל כך שחור שלא רואים ממנו כל דרך יציאה. יש תמיד קרן אור בסוף, איזה משהו שאפשר להיאחז בו .
*********
ואם אתם מכירים מישהו שהתאבד, או משפחה במעגל הקרוב שלכם. זו לא אשמתכם. אבל תגידו לאנשים את הדברים הטובים שאתם חושבים עליהם כשהם עוד כאן.
שימו לב לפרטים הקטנים. תמיד יש סימנים. תהיו ערים לאנשים שמסביבכם. אל תהססו להגיש עזרה. אל תהססו. תתעניינו. יכול להיות שתצילו חיים של מישהו.
ואם מישהו פונה אליכם כשהוא במצב כזה,, תשאלו אותו למה, תתעקשו שילך לדבר עם מישהו מוסמך.
תהיו שם.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Storm~
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה ראסטה.
וחיפושית זה נשמע ממש קשה. הם כנראה באמת היו רגישים מאוד. שולחת חיבוק
|
|
|
Storm~
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
כן
זה דברים שאני ממש מאמינה בהם אז...
הייתי חייבת לפרוק איפשהו. |
|
|
אסף
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
כתבת עם המון רגש.. מצטער לשמוע.
אבל תודה ששיתפת |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
חיפושית, להכיר אדם אחד שמתאבד זה נורא; שניים זה כבר בלתי נתפס.
אני לא יודע אם זה קשור לקורונה, אך נראה שהיתה לה השפעה קשה על אנשים רגישים שסבלו מהנתק החברתי ומחרדות שנובעות ממסע ההפחדה השלטוני והתקשורתי, או כאלה שנפגעו כלכלית באופן קשה ואיבדו תקווה. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
מצער לשמוע…
|
|
|
Storm~
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
פרפצ
הוא היה פעיל בצופים אבל עזב בסוף כיתה י׳. והיינו המון בנות ומעט בנים והוא היה ממש שקט, וכנראה שהצבא לא היה הטריגר היחיד, המצב בבית שלו לא היה טוב. את הסיבה אני יכולה רק לנחש.
חיפושית- הלוואי והם היו פונים לעזרה. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
עצוב לשמוע!
אדם שהיה פעיל בצופים נשמע כמו מישהו שיש לו חברים שיכולים לתמוך בו.
אם הצבא היה הטריגר שגרם להתאבדות, כנראה היה אפשר למנוע אותה בטיפול נכון. קב"ן בצבא הוא בסופו של דבר עובד סוציאלי, לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר, אבל אולי היה יכול להפנות אותו לטיפול. |
|
|
חיפושית
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
Storm,
מצער לשמוע..
אני מאוד מסכימה איתך וחושבת שהתאבדות זה לא הפתרון. יש המון צעדים שאפשר לנסות לפני זה, לפני הוויתור התמידי על החיים. לאדם שמרגיש ככה קשה לראות שיש דרך אחרת בה הוא יוכל לחיות, דרך טובה יותר, אולי אם רק ישתף את האנשים הנכונים, אם רק יסתכל על החיים בזווית אחרת. אותם אנשים עוברים קשיים שהופכים את המציאות שלהם לשחורה וחסרת כל תקווה, לפחות מנקודת מבטם הפרטית. אבל הכאב שהם חוסכים מעצמם, אותו כאב שאולי בעוד עשר שנים יצליחו לגבור עליו, מושלך בצורה גדולה עוד יותר על המשפחה והסביבה שלהם, שנשארים עם כאב תמידי לכל החיים ועם סימני שאלה רבים הנותרים חסרי מענה. אני לא רוצה לשפוט אף אחד שבחר בכך, ואי אפשר לדעת מה אותו אדם נשא בליבו שהביא אותו למצב הזה. לא תמיד הסיבה תראה מוצדקת גם אם נדע אותה, ולפעמים הסיבה תהיה כל כך מזעזעת שנצליח להבין מעט למה אותו אדם עשה מה שעשה. השנה שני אנשים שיצא לי להכיר התאבדו, אחד מהם לפני פחות משבועיים. לא מדובר בהיכרות מאוד גדולה, אבל כן דיברתי איתם, ומבחינתי ראיתי בהם אנשים רגילים לכל דבר. מאוד קשה לדעת מה מסתתר בלב של אנשים, מה הם שומרים בתוכם ולא מספרים לאיש עד שהם לא יכולים לשאת את זה יותר.. |
|
|
Storm~
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
ברור לי, מורי, לא הייתי משתמשת בטיעון הזה
הייתי שולחת אותו לפסיכולוג או לקב״ן
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
מי שרוצה להתאבד יתאבד בסופו של דבר. אנשים המתאבדים לא מוצאים מוצא אחר למצבם ולבוא
ולומר להם שהחיים מתנה זה קשקוש.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
