ביקורת ספרותית על ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון מאת אפרים סידון
הביקורת נכתבה ביום שישי, 23 במאי, 2014
ע"י בלו-בלו


זו אולי הפעם הראשונה ששיניתי דעתי על ספר במאה שמונים מעלות ממעולה לנורא.
בילדותי אהבתי מאוד את הספר הזה. לא פלא. החרוזים של אפרים סידון נהדרים, והאיורים של יוסי אבולעפיה מצחיקים כל כך. שילוב מנצח.

לפני כמה ימים הביאה הקטנה את הספר מהגן. זכרתי כמה אהבתי אותו, ומיד התישבתי להקריא לה. אוי כמה הסתבכתי. קודם כל זה לא ספר ילדים. זוהי סאטירה למבוגרים בתחפושת. בגדול (זהירות ספויילרים...) העלילה עוסקת במיעוט שכל הזמן דורש מהרוב עוד ועוד ויתורים, בנימוס ובנועם. בכל פעם מוותר הרוב עוד טיפטיפה, ממש טיפל'ה, עד שלבסוף הרוב נראה בדיוק כמו המיעוט ולא ניתן להבחין ביניהם. בעיקרון אני מסכימה עם התהיות שמעלה הסיפור וגם עם מוסר ההשכל. דמוקרטיה היא שיטת ממשל בעייתית לדעתי. (אל תהרגו אותי – זו לדעתי השיטה הטובה ביותר, אלא ששומו שמים יש לה גם חסרונות). צריך להיות גבול עד כמה הרוב צריך להתחשב במיעוט, הדמוקרטיה חסרה אמצעים להגן על עצמה, לא אזכיר את הדוגמא המובנת מאליה.

למרות כל מה שכתבתי למעלה הספר גרם לי למועקה ואי נוחות במקום לצחוק. הסיבה היא שהמיעוט המתואר בספר הוא לא דמיוני כל כך. המיעוט הוא בעל אמונה ייחודית על מוצא האדם, יש להם לבוש יוצא דופן, הנשים משנות את הופעתן לאחר החתונה, יש להם מנהגים יחודיים הקשורים למזון. נראה לי שהפואנטה הובנה. מה שזעזע אותי הוא הצורה שבה מתואר אותו מיעוט. במסווה של הומור סידון קוטל את בסיס אמונתם של החרדים, הופך אותו לנלעג ושרירותי. אין שום הגיון בדרך התנהלותו של אותו מיעוט בספר, שום סיבה ותכלית. אין לי בעיה עם ביקורת, ואני חילונית בעצמי. אלא שהתיאורים של סידון כבר גובלים לטעמי באנטשמיות. כמה ציטוטים:

"הם טענו מלאי אמונה,
כי מוצא האדם מדחליל הגינה.
לכן כל אדם, בלי הבדל מין או גיל,
הוא בעצם, פשוט, בן בנו של דחליל.
וכדי שיזכור זאת תמיד, כל שניה,
הם נשאו על גופם יקרות של גינה.
בחורים של האף דחפו בצלצלים,
בחורי האוזניים – תרד עלים..."

"וזה לא הכל.
אנשי המיעוט – וזו לא הלצה –
לבשו יום ולילה חלוקי רחצה..."

"כלה שם חויבה, בין שאר החובות,
ששניה תהיינה כולן תותבות.
כלומר, היא חויבה לאחר נשואיה
להחליף מיד, בלי דחוי, את שניה..."

"ואפילו זה עוד לא הכל.
כיוון שאחיו של סבם האהוב
פעם חטף כאב בטן מכרוב,
הם לא אכלו כרוב!..."

"ותתפלאו גם זה לא הכל.
היתה עוד הוראה, מאוד משונה,
האוסרת על איש המיעוט חתונה
עם חמור, עם בטטה, או עם סמרטוט.
איזו שטות!..."

הקטנה שלי שהיא בת ארבע צחקה מהצנוניות באוזניים וכו' ואהבה מאוד את הספר. עם הגדולה, בת שמונה, הקריאה התפתחה לדיון ארוך. דיברנו על דמוקרטיה ועל סובלנות, על ביקורת לגיטימית ולא לגיטימית, ועל יחסי דתיים – חילוניים. בסך הכל כולנו יצאנו מורווחים מהספר.

לא דירגתי את הספר. איך אפשר לדרג ספר שהוא גם מעולה וגם מזעזע? לתת לו ממוצע של שלושה כוכבים? השארתי ככה.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אני מעדיפה לא לחנך פעוטות על ברכי סאטירה פוליטית חריפה ומסכימה עם אלון, האגדות בחרוזים מעצבנות ביותר. מצד שני, אני לא סובלת אגדות גם במקור...
ביקורת מקסימה בלו-בלו, אבל מה חדש?:-)
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
חני, מסכימה איתך! וגם אני אוהבת מאוד את אבולעפיה.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
יעל, כאן אנחנו לא מסכימות, לא נורא...
חני (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אין ספק שסידון לא אהוד במיוחד כי מאחורי כל סאטירה מתחבאים שלדים בארון, וילדים כמובן הם רדאר משוכלל וקוראים יופי בין שורות .
לכן יש אמירות שכלל לא אמורות להאמר גם אם הן עטופות בצלופן של חרוזים.
מה שבטוח אבולעפיה מוכשר ולא סתם עמדתי בתור
עם בנותי כדי שיחתום לנו על איוריו בספרים שונים.
yaelhar (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
לדעתי אם מגבילים את הסאטירה, היא הופכת ל"לא סאטירה". יש סאטירות בטעם רע, לא ממש מצחיקות, אפילו מרגיזות. אבל זה מה שמאפיין את הז'אנר. וברור שאכעס על מי שמלגלג עלי ועל אמונותי. גם זה חלק מהז'אנר.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
מסכימה איתך עולם!
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה שונרא! אני אסמיק:-)
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אלון, מה זה הצחקת אותי לגבי אגדות בחרוזים. תיאור מדוייק...
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
יעל, אני חושבת שגם לסאטירה צריכים להיות גבולות. אני מודה שזה בלתי אפשרי להגדיר במדוייק גבול כזה. יש מצבים שהייתי אומרת שזה לא מתאים לסאטירה בכלל- השואה היא מקרה מובהק כזה.
כאן לא הייתי פוסלת את עצם הסאטירה, מה שהפריע לי זה העדר כל אהדה למושא הסאטירה. אילו הייתה נכתבת סאטירה דומה על ערבים אנשים היו קופצים כאן שזו גזענות מכוערת.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
נעמה, לגבי אי השקט- אצלי הוא הצליח...
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה סופר!
עולם (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
הציטוטים שהבאת מדגימים יפה את הבוז והלעג של אפרים סידון כלפי החרדים. יש משהו בעייתי לטעמי בסאטירה פוליטית חריפה באצטלה של ספר ילדים.
שונרא החתול (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
גוועאלד! כפיה דתית! מדינת הלכה! הלכה המדינה!
חייבים לעצור אותם (החרדים) כבר כשהם (הפעוטות) קטנים.
גועל נפש. בוז. איכס גדול. בעעעע.
ואת, בלו בלו, אמיצה ונהדרת. רוצה שיהיה פס ייצור שלך לתפארת מדינת ישראל.
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
ספרים של אפרים סידון לא נכנסים אליי הביתה. עוד מתקופת סדרת אגדות בחרוזים (שלגיה, סינדרלה) שבוצעו בה מעשי נבלה ספרותיים של חריזה ותוכן בכל קנה מידה, וגם שאר ההומור הכה-גיחי-גיחי שהיה מתאים, אולי, לבדיחמין לשבת של סוף שנות השבעים. זה לא סאטירה, זה פשוט אידיוטי ועילג.
yaelhar (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
נראה לי שקשה לדון סאטירה בקנה-מידה של "תקין" "לא תקין". נכון, לא יפה ללגלג על אמונתם של אחרים. לא יפה להעלות דימויים אכזריים שיגרמו לנו לחשוב על אלה שאליהם התכוון(?) הסופר. אבל זה ז'אנר שזו מטרתו העיקרית, שהושגה כאן.

והביקורת יפה ומנומקת היטב.
נעמה 38 (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אם נבחן אותו כהומור שחור , אז הוא נועד להצחיק תוך כדי יצירת אי שקט בקרב הקוראים
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
מקסים. כרגיל...





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ