• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

מאת אפרים סידון

הביקורת של אבי

תמונה של אבי
דירוג
הוצאה לאור:כתר
0
קטגוריה:ילדים 7-3
הקודמת
yaelhar
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

סאטירה חברתית שנונה וחדה כתער, מבית מדרשו של יוצר מבריק ומוכשר כל כך. לכאורה ספר ילדים שנון וחביב, כתוב בחרוזים, עם עלילה מופרכת מסוג עלילות חכמי חלם. הסיפור מניח עבור הילדים תשתית לחשיבה חברתית ביקורתית, לזווית ראיה הומוריסטית, ולא פחות חשוב - תענוג צרוף להורה, שגם אצלו מפעיל הסיפור מנגנוני חשיבה חלודים. מומלץ מומלץ מומלץ!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של הדר
הדר
תמונה של חמדת
חמדת
ר
רחל
תמונה של יפעת
יפעת
תמונה של ר י נ ת
ר י נ ת
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של אנקה
אנקה
7קוראים|גיל ממוצע57|100%נשים

על המבקר

תמונה של אבי

אבי

חבר מזה 15 שנים
42 ביקורות•1 נבחרות•157 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של אבי
אבי
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות42
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל157
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת14ספרות מקורית6ביוגראפיות2

דיון על הביקורת

2 תגובות
חמדת
חמדת•לפני 14 שנים

הולכת לחפש ולקרוא את הספר

yaelhar
yaelhar•לפני 14 שנים

לילדים הוא מספר סיפור בחרוזים.

למבוגרים הוא פונה לחשיבה ביקורתית. ועם חלקם הוא מצליח...
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אבי

אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

גבריאל גרסיה מארקס

קראתי את הספר הזה מתוך כבוד לסופר. בערך באמצע הספר הספיק לי מהסיפור עצמו.
להבדיל מהבחור שהתמיד באהבתו במשך 50 שנה, לי נגמרה הסבלנות הרבה קודם.

לפני 11 שנים•אבי
שארית החיים

שארית החיים

צרויה שלו

רומן משפחתי בנקודת זמן משמעותית בחיי 3 דמויות המפתח בסיפור, אם בערוב ימיה, בנה וביתה באמצע שנותיהם. לגמרי סיפור מהחיים, שמצליח לשתף את הקורא ברחשי ליבן ובתהליכים הנפשיים של הדמויות. לא עניינים ברומו של עולם יש בסיפור הזה, אבל בהחלט עניינים ברומו של עולמן של הדמויות סביבן מתרחשת העלילה.
אהבתי את הספר הזה. לא ציפיתי ממנו לדרמות סוחפות, והוא גם איננו מבטיח כאלה. אבל את סיפורן של הדמויות הוא מיטיב לספר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אבי
התפרצות X

התפרצות X

עדנה מזי"א

רומן פסיכולוגי למשרתות. ספר קצר זורם סוחף וקריא מאד. יש עלילה, כתוב טוב, יש מתח והסוף, ממש ממש בסוף, בלתי צפוי.
אם להשוות למזון, הספר הזה הוא כמו מנת המבורגר טובה. משביע, אבל לא מגדל אותך.
הפריע לי הרעיון של חפירת הקבר עם המעדר לבד בלילה. לחפור קבר זה חתיכת פרויקט, אבל בסיפור הכל הולך, ולמרות המחדל העלילתי הזה, לא נפגעה לי ההנאה מהספר.

לפני 11 שנים•אבי
מלכוד 22 [מהדורה חדשה]

מלכוד 22 [מהדורה חדשה]

ג'וזף הלר

פעם שלישית ואחרונה שלא הצלחתי להגיע להנאה שככל הנראה מיליוני קוראים הצליחו למצוא בספר הזה.
הפעם הלכתי רחוק. עד עמוד 250, כמעט אמצע הספר, ולא הצלחתי.
את האווירה הצינית של הסיטואציה מיציתי די מהר, והציפייה להתפתחות בעלילה נותרה בלתי מסופקת.
כמה אפשר לחזור שוב ושוב על אותם דיאלוגים, כמה שטוחות הדמויות, וכמה סתלבטן יוסריאן הבנתי חזור והבן שוב ושוב.
אהבתי את האמירה של יוסריאן שיותר מכל מפקדי וחיילי האוייב יחד, המפקד שלו הוא שרוצה במותו, כי עובדה שהוא זה ששולח אותו למשימות ההתאבדות.

לפני 11 שנים•אבי
סידהארתא (1975)

סידהארתא (1975)

הרמן הסה

את החוכמה לא ניתן ללמד ולא ללמוד. אל החוכמה יש להגיע בכוחות עצמך.
מה שבעיני האחד הוא חוכמה בעיני האחר הוא שטות גמורה.
סידהרתא חיפש לחוות ולהרגיש. לא לדעת. חיפש את ההארה, לא את הלימוד. הוא הבין שאת האמת יגלה בעצמו מתוך עצמו, לא מתורות שילמדו אותו אחרים.
אומנם הוא למד מאחרים, אבל לא את תורתם. את חווייתם.
הוא התנסה בחוויות קיצון, אותן חיפש ובאמצעותן התעצב.
תחילה רכש את אוצרות הצום ההמתנה והמחשבה. באמצעותם רכש את אוצרות התאווה השררה והעוצמה. בהמשך את האהבה וההשלמה.
מכל אלה טעם ואת כל אלה נטש, כי לא אותם חיפש. דרכם ובאמצעותם הוא חיפש.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אבי
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

וואו. איזה ספר. ממש עכשיו סיימתי לקרוא את אחת מיצירות הספרות היותר משובחות שנחשפתי אליהן.
סאגה כתובה ומתורגמת למופת, שהיא סיפור חיים של איש זקן, שחייו שורשיים ואמיתיים, חיים ששזורות בהן דמויות אנושיות, בערבות קזחסטן ועל רקע התקופה של אמצע העידן הקומוניסטי.
חיים שכל כולם התמודדות עם קשיי הטבע המשטר והקיום בכלל.
בפינה נידחת ושכוחת אל נשזרת העלילה, שהיא שחזור פיסות מחייו של אדם המלווה חבר אמת לקבורה בבית קברות נידח ומרוחק, ונזכר באירועים שזימנו לו ולאנשים הקרובים לו החיים, ואלה לא פינקו איש מהם.
ספר קודר, המצודד את הקורא ומזכיר לו את היות משמעות החיים מוענקת להם ע"י האדם שחי אותם, יותר מאשר ע"י כל דבר אחר.
התקופות בחיינו משתנות, האנשים בחיינו מתחלפים, את קורות חיינו מכתיבות לא אחת הנסיבות, אבל את האדם שאנחנו רק אנחנו מייצרים, והאדם הזה קודם לכל השאר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אבי
הזעם והגאווה

הזעם והגאווה

אוריאנה פלאצ'י

אין כל מתאם בין אנשים חכמים לאנשים הגונים.
למען האמת, אם יש מתאם, הוא יותר נוטה להפוך.
כלומר החכמים יודעים בעיקר לדאוג לעצמם. לארגן לעצמם את העניינים ושימות העולם.
אני קורא עכשיו את 2 ספריה של אוריאנה פלאצ'י ("הזעם והגאווה" ואת זה שבא בעקבות התגובות אליו "כוחה של התבונה").
מדובר באישה (איטלקייה גולה שחיה בארה"ב), שנפטרה אומנם ב- 2006, בגיל 77, אבל השאירה כאן דברים.
היא עסקה בעיתונות החל מגיל 16, ובהמשך כעיתונאית בי"ל, סיקרה תקופה סוערת במיוחד בתולדות האנושות, כולל את כל אזורי הסכסוך המשמעותיים בעולם.

האישה הזו הייתה מיזוג אנושי מיוחד של חוכמה רבה, השכלה רחבה, הגינות אינטלקטואלית, וסרבנות להישאב ולהיות עיתונאית מחמד של כל שועי העולם שבחצרותיהם הסתובבה.
היא לא נתנה לערמומיותם של אלה, לחולשותיהם המוסתרות כפי שחולשות של מנהיגים מוצגות בד"כ ככל דבר אחר חוץ מחולשות, להשפיע על שיקול דעתה ולא על ראייתה הנוקבת את הדברים.

הספר שכתבה בעקבות אסון התאומים 2001, "הזעם והגאווה", הוא התפכחות כואבת ממה שכל המנהיגים היו שותפים ליצירתו, והציבור העדיף לא לראות. תהליך ההשתלטות המחושב והמנוהל של האיסלאם על העולם הנאור.

היא מתארת איך התיישבה אז מול מכונת הכתיבה, ולא קמה משם 12 ימים, עד שהוציאה את הכל.

היא מלאת ידע, הבנה, והיכרות אישית עם דמויות השחקנים הפעילים בזירה הזו מכל הכיוונים. והיא כותבת מדם ליבה, כמי שפתאום הכל התחבר לה, וההבנה השורשית של העניין התבהרה לה באופן מוחלט. סכר שנפרץ.
היא מתארת ומנתחת את השתלשלות הדברים, מדברת על החוצפה ועל השיטה שבה נוקט האיסלאם, שהיא המשכה של השיטה האלימה והאימפריאליסטית שלו, להביא את בשורת מוחמד לכל פינה בכדור הארץ.
כמובן שגם בהקשר שלנו היא נוגעת, אבל אנחנו לא מרכז העניין. ממש לא.

קריאת הספר הזה משרטטת תמונה שמאפשרת להבין מה קורה כאן.
אבל אל ההבנה הזו מתלווה השאלה הגדולה, מה מתרחש היום לנגד עיני כולנו, שאנחנו לא רואים אותו?

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אבי
אנו החיים

אנו החיים

איין ראנד

3/2015
את הספר הזה בחרתי כאקט של בריחה מתוצאות הבחירות שבהן נבחר נתניהו בפעם ה-4 להיות מנהיג המדינה.
הסיבה - אסקפיזם.
בריחה למקום ולתקופה אפלה בתולדות האנושות, לרוסיה בתקופת המהפכה 1917.
הרומן הזה טובל באווירה הקודרת והבלתי אנושית של אותה תקופה, שבה ערך האדם הפרטי בוטל לחלוטין, וערך הקולקטיב היה הערך האנושי היחיד. המדינה הפקיעה מהפרט לא רק את כל ענייני החומר, אלא תבעה ממנו בנוסף גם את נפשו ואת רוחו.
הצלילה לאווירת החיים הזו, העניקה לי נחמה פורטא, מעצם הידיעה עד כמה גרוע יכולים חיי האדם להגיע. עד איזה שפל מדרגה יכולה מדינה להביא את אזרחיה.
הסיפור מתמקד בבחורה צעירה שנאבקת על זכותה להיות אינדיבידואל, בחברה שבה רק להיחשד באינדיבידואליות נחשב סכנת חיים.
הסיפור סוחף ומרגש, אבל הרקע התקופתי ואווירת הקדרות הם חלק דומיננטי במיוחד בעלילה.
עבורי הרקע התקופתי היה עיקר החוויה בקריאה כי סיפורי רומן יש בלי סוף, אבל תיאורי תקופה כה חווייתיים יש הרבה פחות.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אבי
אפלטון במקום פרוזק!

אפלטון במקום פרוזק!

לו מרינוף

אפלטון הוא חבר. אומנם לא יוצא איתו לשתות בירה בפאב, אבל מקבל ממנו כבר כמה עשרות שנים השראה ורוח גבית אינטלקטואלית מרשימה במיוחד.
הספר הזה מבלי להיכנס לתוכן הדברים, מבטא רעיון שלי הוא ברור בערך מאז שפגשתי בפילוסופיה לפני 30 שנה.
פילוסופיה היא חשיבה אינטלקטואלית מושכלת בטריטוריית המופשט. בפילוסופיה, המוח משמש כאיבר הנוגע בדברים, ברעיונות. המוח הוא מכחול המצייר תמונות כמיטב הבנתו תפיסתו וחוייתו את העניינים שעל הפרק.
היכרות מעמיקה עם דפוס ה'עבודה' הפילוסופי, מאפשרת להבין בקלי קלות את הפוטנציאל הטיפולי הגלום באומנות הזו. הרי נפש האדם, כאשר היא מאבדת שיווי משקל, היא מסתבכת והולכת, ונוטה לאבד את 'חוט השני' ההגיוני, זה המגן עליה בשוטף. אובדן שיווי משקל זה מערער לחלוטין את האישיות כולה, ומייצר ברדק מוחלט, שיכול להגיע עד כדי קטסטרופה קולוסאלית וקריסת מערכות כללית.
כאן יכולה הפילוסופיה, בהיותה חובקת תבל ומלואה, להכיל את הפלונטר הנפשי הזה כולו, לערסל אותו, לפרוש עליו כנפיים, ולייצר למענו אטמוספירה שבה לא תתקיים אותה תחושת אימה שמונעת טיפול ושיקום. בטיפול שגרתי ההיגיון המעשי הענייני והתכליתי הוא האמצעי שעימו מנסה המטפל לברר לבדוק לגעת ולהתקרב למצוקה, אלא שהבעיה שהטריטוריה התכליתית היא זו שבה נחווה האיום. היא המפחידה המצמיתה המשתקת. בזמן שהשיח הפילוסופי רחב היריעה רוחני במהותו, מאפשר שיח בלתי מאיים. מאפשר לתת ביטוי למצוקות מבלי להסתכן בחשיפה או במכה. הידיעה שכך הוא הדבר, יכולה להעניק תחושה של פטור מהחרדה, ובחסות הפטור הזה, יכולה להעניק למטופל מרחב תמרון ומרחב מחייה רעיוני, ובכך לאפשר לו לבטא את המצוקה.
פילוסופיה טיפולית זה נפלא. מי שמבין את הרעיון הזה, ויודע לתפעל כלים פילוסופיים לשימושים פסיכולוגיים, מחזיק באמתחתו כלי עזר חיוני במיוחד לו ולקרובים אליו.

לפני 11 שנים•אבי

ביקורות נוספות על "ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון"

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

אפרים סידון

זו אולי הפעם הראשונה ששיניתי דעתי על ספר במאה שמונים מעלות ממעולה לנורא.
בילדותי אהבתי מאוד את הספר הזה. לא פלא. החרוזים של אפרים סידון נהדרים, והאיורים של יוסי אבולעפיה מצחיקים כל כך. שילוב מנצח.

לפני כמה ימים הביאה הקטנה את הספר מהגן. זכרתי כמה אהבתי אותו, ומיד התישבתי להקריא לה. אוי כמה הסתבכתי. קודם כל זה לא ספר ילדים. זוהי סאטירה למבוגרים בתחפושת. בגדול (זהירות ספויילרים...) העלילה עוסקת במיעוט שכל הזמן דורש מהרוב עוד ועוד ויתורים, בנימוס ובנועם. בכל פעם מוותר הרוב עוד טיפטיפה, ממש טיפל'ה, עד שלבסוף הרוב נראה בדיוק כמו המיעוט ולא ניתן להבחין ביניהם. בעיקרון אני מסכימה עם התהיות שמעלה הסיפור וגם עם מוסר ההשכל. דמוקרטיה היא שיטת ממשל בעייתית לדעתי. (אל תהרגו אותי – זו לדעתי השיטה הטובה ביותר, אלא ששומו שמים יש לה גם חסרונות). צריך להיות גבול עד כמה הרוב צריך להתחשב במיעוט, הדמוקרטיה חסרה אמצעים להגן על עצמה, לא אזכיר את הדוגמא המובנת מאליה.

למרות כל מה שכתבתי למעלה הספר גרם לי למועקה ואי נוחות במקום לצחוק. הסיבה היא שהמיעוט המתואר בספר הוא לא דמיוני כל כך. המיעוט הוא בעל אמונה ייחודית על מוצא האדם, יש להם לבוש יוצא דופן, הנשים משנות את הופעתן לאחר החתונה, יש להם מנהגים יחודיים הקשורים למזון. נראה לי שהפואנטה הובנה. מה שזעזע אותי הוא הצורה שבה מתואר אותו מיעוט. במסווה של הומור סידון קוטל את בסיס אמונתם של החרדים, הופך אותו לנלעג ושרירותי. אין שום הגיון בדרך התנהלותו של אותו מיעוט בספר, שום סיבה ותכלית. אין לי בעיה עם ביקורת, ואני חילונית בעצמי. אלא שהתיאורים של סידון כבר גובלים לטעמי באנטשמיות. כמה ציטוטים:

"הם טענו מלאי אמונה,
כי מוצא האדם מדחליל הגינה.
לכן כל אדם, בלי הבדל מין או גיל,
הוא בעצם, פשוט, בן בנו של דחליל.
וכדי שיזכור זאת תמיד, כל שניה,
הם נשאו על גופם יקרות של גינה.
בחורים של האף דחפו בצלצלים,
בחורי האוזניים – תרד עלים..."

"וזה לא הכל.
אנשי המיעוט – וזו לא הלצה –
לבשו יום ולילה חלוקי רחצה..."

"כלה שם חויבה, בין שאר החובות,
ששניה תהיינה כולן תותבות.
כלומר, היא חויבה לאחר נשואיה
להחליף מיד, בלי דחוי, את שניה..."

"ואפילו זה עוד לא הכל.
כיוון שאחיו של סבם האהוב
פעם חטף כאב בטן מכרוב,
הם לא אכלו כרוב!..."

"ותתפלאו גם זה לא הכל.
היתה עוד הוראה, מאוד משונה,
האוסרת על איש המיעוט חתונה
עם חמור, עם בטטה, או עם סמרטוט.
איזו שטות!..."

הקטנה שלי שהיא בת ארבע צחקה מהצנוניות באוזניים וכו' ואהבה מאוד את הספר. עם הגדולה, בת שמונה, הקריאה התפתחה לדיון ארוך. דיברנו על דמוקרטיה ועל סובלנות, על ביקורת לגיטימית ולא לגיטימית, ועל יחסי דתיים – חילוניים. בסך הכל כולנו יצאנו מורווחים מהספר.

לא דירגתי את הספר. איך אפשר לדרג ספר שהוא גם מעולה וגם מזעזע? לתת לו ממוצע של שלושה כוכבים? השארתי ככה.

לפני 12 שנים•בלו-בלו
ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

אפרים סידון

בכל פעם שאנחנו הולכים לסבא וסבתא שלי לשבת, אני פונה למדפים הנמוכים שבספריה שלהם – המדפים ששמורים לילדים – ולוקחת את הספר הזה. מאז שאני קטנה אני קוראת אותו.
יש לי תמונות כאלו בראש, של כל הפעמים האלה שנכנסתי לבית של סבא וסבתא שלי, אמרתי להם שבת שלום, ולקחתי מהמדף את הספר שפשוט ישב וחיכה לי. על הספה בסלון, על כיסא במטבח, על הכורסא שהחליפה את הספה אחרי כמה שנים..
תמיד פתחתי את הספר באותו חיוך שכבר יודע מה עומד פניו, וקראתי אותו.
אני לא מצליחה לזכור מה שאב אותי אליו בהתחלה. החרוזים? המשקל המושלם?
המציאות המצחיקה?
הספר הזה, יותר מהרבה ספרים אחרים, הוא ספר שגדלתי אתו. והפעם, ממש פיזית.
בכל פעם שקראתי אותו, גליתי בו עוד ועוד פרטים שנסתרו ממני בפעמים האחרות.
הוא העביר הרבה מעבר למה שמלא אחרים העבירו, מכל הבחינות.

הוא ביקורתי. כן. הוא לא לגמרי – איך לומר? – מבחינה פוליטית שכזו, אני. נכון.
אבל בהחלט יש מה ללמוד ממנו.

''אנשים שלא שומרים על זכותם
ולא נלחמים על אמונתם
אנשים שמוותרים על הכל
ככה סתם -
ראויים לתואר ציבור מטומטם.''

לא ככה?
מבחינתי, ספר ילדים שמסוגל להעביר דבר כזה, ראוי בהחלט לחמישה כוכבים.
אני לא יודעת אם בתור ילדה קטנה, ממש הבנתי את כל הדברים שהספר הזה באמת חושף, אבל אני חושבת שעכשיו אני מבינה. או לפחות מתקרבת.

''ואנו תקווה שהכל רק דמיון
ורוב טיפש הנכנע למיעוט
לא קיים במציאות
לא קיים במציאות
וזהו.''

(דרך אגב, ה'וזהו' שאני כל הזמן אומרת בסוף כמעט כל דבר ארוך שיוצא לי מהפה, זה בגלל הספר הזה D: )

וזהו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מישי
ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

אפרים סידון

אפרים סידון כתב סאטירה משובבת נפש על "...החיים באי הגיון / בו יש תושבים קרוב למליון / אנשים נחמדים ברובם הגדול / ...כי באי הגיון חי גם מיעוט / זאת אומרת / אותו המיעוט התנהג אחרת..." הסיפור בחרוזים מקסימים מספר על חיים של רוב שחי עם מיעוט באותו אי. המיעוט מאמין בדברים שונים, מסתגר בד' אמותיו, מתלבש באופן שונה, ואוסר על אכילת כרוב ושימוש בכף...ואז מתחילים אנשי המיעוט לבקש בקשות קטנות, שיהפכו את אנשי הרוב לדומים להם.

"סאטירה היא טכניקה ספרותית ואמנותית שמטרתה לשים דבר מה (אמונה, התנהגות, מפלגה וכו') ללעג, לרוב במטרה לגרום או למנוע שינוי. לרוב, שימוש בסאטירה מעורר צחוק, אך מטרתה המרכזית היא הביקורת באמצעים קומיים".(מתוך ויקיפדיה)

הספר בפורמט של ספר ילדים (לא כדאי להתפתות להקריאו לילדים) כתוב בחרוזים קלילים, כמו שאפרים סידון יודע, ועוסק בדמוקרטיה. עד כמה על הרוב להיות נאור ולרצות את המיעוט? והאם אין הדמוקרטיה (שאלה כה בנאלית) טומנת בחובה את זרעי הריסתה? ועד כמה אפשר להניח לאחר לחיות כרצונו, בתנאי שאינו מפריע לי לחיות כרצוני? אלה שאלות כבדות משקל בכל חברה, ובחברתנו המסוכסכת על אחת כמה וכמה.

ודוגמה קטנה: "יוצא זוג צעיר ובוחר מסעדה / ומזמין לפתן משובח / ואז כמובן, על פי החוק / לאכלו במזלג הוא מוכרח. / ועד שאותו הוא גומר, המסכן, / הוא כבר לא זוג צעיר - / הוא מזמן זוג זקן..."

חיבבתי מאד את הספר שהוא מבדר ועוקצני ומינון הרוע בו שפוי. אני מציעה לקרוא אותו כל עוד כה חם בחוץ, שסיפור על אנשי האי הגיון, שרק בגלל כוונות טובות ושאיפה לנאורות גמרו עם בצלצלים באף ותרד עלים באוזניים. ואם קצת צחוק בריא לא יקרר אותכם - שום דבר כבר לא יצליח...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

אפרים סידון

ספר מצויין!
אפריים סידון שוב הצליח לקחת נושא מורכב וקשה להסבר לילדים ולהעביר אותו בצורה משעשעת ומעוררת חשיבה. חרוזים נפלאים, הקצנה שמעוררת תמהון אבל יחד עם זאת הומור וחשיבה.
מומלץ בכל בית!
ספר שמלמד את הילדים לעמוד על שלהם תוך קבלת האחר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•נורית כהן
ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

אפרים סידון

סיפור מופרך לחלוטין על אי מרוחק בו המיעוט כופה על הרוב כל מיני מנהגים מוזרים. לא ברור מאיפה סידון קיבל השראה לסיפור ההזוי הזה, מה שבטוח הוא שהחרוזים טובים והציורים יפים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לנדן פארק-ליין
ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

אפרים סידון

נוסטלגיה אמיתית. ספר נפלא לילדים עם מסר מקסים.
אפרים סידון מכניס המון פסיכולוגיה בספרי הילדים שלו, והופך אותם ליצירות מופת ממש.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•פרדוקס?
ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

אפרים סידון

חובה! לכל מי שיש לו ילדים וגם מומלץ למבוגרים. לקרוא ולחשוב!!

לפני 18 שנים•
★★★★★
•נמנם
ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

אפרים סידון

שנון, ומצחיק.
טוב מאוד.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•מעגל קרבז
ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

אפרים סידון

משעשע חחח מצחיק

לפני 14 שנים•אביגולי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון

מאת אפרים סידון

הביקורת של אבי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אבי
דירוג
4.0
לפני 14 שנים

“אפרים סידון כתב סאטירה משובבת נפש על "...החיים באי הגיון / בו יש תושבים קרוב למליון / אנשים נחמדים ב”

4/10
ביקורות על ספור (סיפור) מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון
הבאה
נורית כהן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 9 שנים

“ספר מצויין! אפריים סידון שוב הצליח לקחת נושא מורכב וקשה להסבר לילדים ולהעביר אותו בצורה משעשעת ומעו”