1. משהו

חשוך לי בחיים
נגמרות לי המילים
נשארתי בלי דמעות
אין לי יותר סיבות

כמו הלווין הסובייטי שיצא מכלל שימוש
גרוטאה של עידן מכני, מיושן
נסחף בחלל מכוח האנרציה
בקור, באפלה
מצפה בקוצר רוח למגע עם האטמוספירה
לחום הבערה שתבשר על הסוף

קראתי בספר די ממזמן
על אדם שמאס בלהיות קיים
הוא מכר כל מה שהיה אפשר
וערמות של ספרים זה מה שנשאר
בנה מהם כורסא, מיטה ושולחן
אכל אוויר, שתה ת'זמן
חיכה לנס שיקח אותו מכאן
בסוף מצא אהבה או איזה קשקוש
הפסקתי לקוות לרומנטיקה בגרוש

ואולי
להתכרבל בתוך ערימה של ספרים
זה

לא

כזה

רעיון

גרוע

נכתב לפני 12 שנים ו-6 חודשים

2. בינתיים, במקום אחר

היה זה לילה אפל וסוער על הנייר. מטחי אותיות צלפו באלכסון על בית הפסקאות, מאיימות למוטט אותו מחוץ לכל משמעות. נהרות של משפטים חסרי הגיון התפתלו, שוצפים קוצפים מסביב לגבעה עליה עמד הבית, מכרסמים ממנה כל ביסוס עובדתי. הייתי בפנים, בין מדפי ספרים מתפרקים, נלחם בשגיאות הכתיב והתחביר שהלכו והציפו את דפיי, את עולמי, מוחק עולם בא' בשורה השלישית ומגלה תבל בט' בשורה השמינית, מחליף זגוגית בחלון כי הסגוגית הקודמת יצאה מכלל שימוש, זורק רעפים מקולקלים, מגבגב החוצה שאריות משפטים חרוכות.
חלון התקרה הענקי התנפץ מטה, זורק אותי על הרצפה בתוך מערבולת של שברי מילים תוקפניים. המבנה הסיפורי הרציף החל להשאב החוצה אל הסערה, הקליימקס שבגג התפרק לרסיסי "לעולם לא תצא מפה חי" ו"אני אוהב אותך" שנישאו ברוח העצבנית מחוץ לטווח קריאה. הקירות רעדו, מטפטפים החוצה אפיוני דמויות, תיאורי נופים ובניינים, קווי עלילה שביזבזתי עליהם לילות שלמים פשוט נמסו מתחת למטר האותיות הקטלני. ניסיתי לחזק, לתקן, לעצור את התפרקות היצירה אבל הסערה הייתה חזקה ממני והקירות נעקרו והתמוטטו לנהר מותירים אותי צועק וחבול. יסודות הבטון שתחתי החלו מתפוררים ברעדה גדולה כשהאקספוזיציה הפסיקה להיות הגיונית, זרעי העלילה הצופנים בחובם את תנועת ההתרחשויות בסיפור התאדו לענן אותיות שפוזר במהרה לתוך הוריקן של חלקי בניין שנעמד עכשיו מעל ראשי ושאב את הרעיונות האחרונים שנותרו לי, משאיר אותי מרוקן מכל השראה, חלק.

שמש חמימה הקיצה אותי לעולם חדש. במקום בו עמד הבית הייתה עכשיו פיסת אדמה בתולית, רעננה, משובצת בעשבים רכים וקרני השמש נצנצו ירוק ביניהם. הנהרות התעדנו, והציעו עכשיו שפע של שברי משפטים. הדף חלק. הכל אפשרי.

נכתב לפני 13 שנים ו-8 חודשים

3. כשזה כואב

כשזה כואב לך אתה מצטער
כי ידעת שזה יבוא ולא השכלת להזהר
יכלת להמנע יכלת להפנות גב
יכלת לחכות אבל העדפת עכשיו
וזה כל פעם מפתיע מחדש
לאיזה עומק יגיעו הכאב וגרורותיו
נקודות שהפצע כבר הגליד
שחשבת שנסגר וישאר לתמיד
שוב מדממות את הצער הישן
על דברים חדשים, על דברים שמזמן
כמו באותו פזמון מנוגן
איך הגלגל מסתובב לו כל הזמן
מגיע לשיא לרגע קטן
וחוזר לאותו סיבוב מתוכנן
של מרדף אחרי חלומות ועשן
ולך תצא מזה עכשיו
כי הצער גדול והעצב כה רב
ואין עצה ואין תבונה
כי ללב שבור אין תקנה

ואם יש נחמה בשורות המחורזות
היא שלא אבד עוד הכח לחיות
ויש עדיין מקום שמרגיש
שאוהב וכואב ובעיקר לא אדיש
כי נפש שלמה צריכה גם לבכות
תקוות נובטות על מצע של דמעות

נכתב לפני 14 שנים ו-9 חודשים

4. שיר טרי מהבוקר

כל הנחלים יבשו מזמן
וצמחי האביב הפכו עורם
רגבים יבשים מונחים בשדה
וגם אתה פתאום כזה

הכל עומד הכל דומם
הלב כאילו לא פועם


ואז
מתגבשת החלטה באופק מערב
יש קוראים לזה שקע, יש קוראים לזה עב
מסה עצומה ורכה וכהה
ושנה שלימה מוצפנת בחובה
והיא מתקרבת והיא מתרחבת
ורוח חגיגית מתחילה מנשבת
כל חיה בשדה מאדם עד ארנבת
לרגע לא מודע הנשימה מתעכבת
(ברק)(רעם)(ברק)(רעם)(ברק)(רעם)

בקול תרועה נפתחים השמים
טיפין טיפין מתאספים להם מים
כל שארית של קיץ אכזר
תשטף לירוק בניגון המטר

והוא יפתח את הרגב הקשה
וקוץ אכזרי יהיה לפרח יפהפה
והוא יאייתן את הנחל הכוזב
ברגע יסיר החלודה מהלב

ושוב יהיה ירוק על צלעות ההרים
ושוב יהיה אפשר לכתוב שירים

נכתב לפני 15 שנים