ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 31 בדצמבר, 2013
ע"י blackhole sun
ע"י blackhole sun
ראשית, אני חייבת לתאר את הנסיבות שהביאו אותי לקרא את הספר, שכן בדרך כלל קלאסיקות רוסיות אינן בדיוק ברשימת הקריאה שלי. ואם היו, אז לפות הייתי קוראת את "מלחמה ושלום" קודם.
בכל אופן, במסגרת לימודי הרפואה יש קורס שנקרא בשורה מרה, מסגרת בה לומדים הסטודנטים לבשר בשורה מרה בצורה אמפטית. לשאלתכם, כן, מדובר במיומנות שאפשר ללמוד.
למרפי היו תכניות אחרות עבורי ביום שבו הקורס נערך, והייתי פחות או יותר מרותקת למיטה. כעקרון מי שמפסיד נדרש להשלים את הקורס בשנה שאחר כך, אבל בפרץ מדהים של הבנה ראש החוג החליטה לצ'פר אותי בעבודת השלמה במקום. וכך התגלגל לעיני הספר הזה.
מותו של איוואן איליץ' עוסק בחודשיו האחרונים של הדמות הראשית, איוואן, בשלהי המאה ה-19 בברית המועצות. יום אחד איוואן מתחיל לחוש ברע, ובעצת אשתו פונה לרופא. מן הרגע הראשון יכולתי להבין מדוע נבחר הספר הזה דווקא למטלה בקורס המדובר. הסופר עושה מלאכה מצוינת בלתאר את הרופא המשוקץ והמרגיז ביותר שיצא לי לשמוע מזה הרבה זמן, והוא מפר בשיטתיות את כל ה"אל תעשה" של רופא. אינו אמפטי, אינו סבלני, מזלזל במטופלים. בתור סטודנט לרפואה שמזכירים לו שוב ושוב כמה הקשר עם המטופלים חשובים היה בספר חומר רב למחשבה.
וזו בדיוק הבעיה, שברגע שניסיתי לחבוש את כובע הקורא המצוי, במקום את כובע הרפואן, קסמו של הספר נעלם. הדמויות מצטיירות לי כקיצוניות, כל אחד בתכונתו השלילית. כולן נשארות שטוחות במהלך העלילה ואינן מתפתחות לשום מקום.
גם לא ברורה לי הפואנטה. הרי ברור שטולסטוי לא חשב על סטודנטים לרפואה או בשורות מרות או כמה קקות רופאים כשהוא כתב את זה, ואז נעלמת מעיני מטרת הסיפור. מה הייתי אמורה להבין? מה מוסר ההשכל פה?מה המסר? למה זה מרגיש כמו ספר לבגרות בספרות, שבטח יש בו המון מוטיבים (על חלקם עליתי) ומטאפורות, שאני צריכה את המורה שלי לספרות מכיתה י' שתסביר לי??
בעצם עדיף י"א, המורה לספרות מכיתה י' נתנה לי פעם 56 על ניתוח לשיר של רחל, ואח"כ קיבלתי ממנה עוד מינוס על אי הכנת שיעורי בית...
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מושמוש
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
גם אני בזמנו כשקראתי
בלי קשר ללימודי רפואה, אני לא מהתחום - נדמה לי שהנובלה הזו היא בתוך ספר נובלות של טולסטוי, ואף נובלה לא ממש מוצלחת שם לטעמי, גם לא זו, שהיא דידקטית באופן מפריע, וגם ידענותו של המחבר בעניין מחלות שמוצגת בנובלה כעובדה מוגמרת, לא שכנעה והפריעה. מצאתי קטע קצר באחת הנובלות שממש חנוך לוויני בסגנון ובהתכוונות, 100 שנה או משהו לפני חנוך לווין וזה קטע איכותי. שאר הספר לדעתי פשוט התיישן. זה קורה. נכון, עצוב להשלים עם דבר כזה שכנראה קורה די הרבה.
|
|
|
blackhole sun
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
הספר עזר במידה
חמדת - הספר עזר במידה מסוימת, אין ספק שהוא מביא את נקודת מבטו של החולה בצורה מאוד אותנטית, כמעט כאילו הספר מבוסס על מקרה אמיתי של מישהו קרוב לסופר. אני אומרת שהוא עזר במידה מסוימת כי אין מה לעשות, הכי הרבה יעזור הנסיון, שלצערי הרב בטוח יהיה לי, בבשורות מרות. לאט לאט אני מאמינה שאפתח את הדרך שתהיה נכונה ותרגיש לי טובה, ומקווה שאדע להתאים אותה עם שינוים מסוימים לכל המטופלים שאתקל בהם.
yaelhar - ברור שזה לא מופרך. לצערי גם בתור סטודנטית אני נתקלת ברופאים לא אמפטיים, מזלזלים, ופשוט חשה בושה שאני והם משתייכים לאותו מגזר. קורס בשורה מרה וקורסים נוספים דומים לו הופיעו בפקולטה לרפואה, אחרי שהחלה לנשב רוח לא חיובית בחברה, על כך שרופאים אינם בני אדם ולא יודעים איך להתנהג, לצד הרפואה הטובה שהם נותנים. אני רק יכולה לקוות שהדור החדש של הרופאים, שכן דאגו לחנך אותם מבחינה זו ולשים דגש רב גם על הפן הפסיכולוגי בעבודה יהיו אחרים. אני יודעת שאני אהיה אחרת. |
|
|
חמדת
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
אהבתי את דבריך .אני מניחה שמטרת הקריאה בקורס שלך באמצעות הספר להבין להכין,מה לעשות ומה לא לעשות
כשרופא בא לבשר בשורה רעה לחולה באופן אישי . האם הספר עזר לך בכך??
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
תראי, תגובתי היתה לביקורת אותה כתבת ולא לנושא כל הרופאים בכל מקום, שאני מסכימה שאין מקום לפתוח עליהם דיון פה.
מסכימה איתך שיש נחמדים ולא נחמדים בכל מקצוע. מה שרציתי להעיר, זה שמה שכתוב בסיפור אינו כה מופרך.
|
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
אני מבין שהביקורת שלך התמקדה בבשורה של הרופא לחולה, אבל זהו אחד מהאספקטים של גישה אנושית לחולה.
יש היבטים נוספים, כמו מסלול פרטי לעומת ציבורי, או המסלול האפור בתוך מערכת הבריאות הציבורית, כמובן שאין להאשים את הכלל, אבל התופעה היא לא של בודדים, אומנם אני לא סטודנט לרפואה, אבל במשפחתי רופא, הנושא עלה לדיון ואכן השקפתו הייתה שהתחום מאוד בעייתי.
|
|
|
blackhole sun
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
תגובות למגיבים
yaelhar - נתקלתי גם בכאלה וגם בכאלה. אנשים לא נחמדים יש בכל מקום, לא רק בתחום הרפואה. נכון שבתחום בו משרתים אנשים במצוקות קשות מאוד היה עדיף שכולם היו נחמדים ואמפטיים, אבל זה כמובן לא מתאפשר.
רץ - לא הבנתי את הפואנטה. כן שמעתי על המקרה של הרופאים באיכילוב, ואני כמובן מגנה אותו בכל תוקף, ומקווה שימצו איתם את הדין. לא כתבתי את הביקורת הזו כדי לעורר כאן דיון על הרופאים בארץ, כי ברור לי שהתקשורת מטה את הציבור לחשוב שכולנו מפלצות. מה זה בדיוק מסלול ירוק ומסלול אדום? כי אני מסתובבת בעולם הרפואה כבר 27 שנים בתור מטופלת, ושש שנים בתור סטודנטית, ולא נתקלתי בדבר הזה. המערכת הציבורית הרפואית בארץ היא מצוינת, מקבלים בה רפואה טובה מאוד, ושם ממש אין שום קשר לכסף. כולם מקבלים הכל, כי בניגוד לארה"ב - לכולם יש ביטוח רפואי. אגב, גם עובדים זרים שלהם אין ביטוח - מקבלים רפואה מצוינת בחדרי הלידה ובמחלקות הילדים ובפנימיות, בלי ששואלים מי ישלם את החשבון... הסתובבתי בשנים האחרונות במחלקות פנימיות, ילדים, כירורגיה, גניקולוגיה בבתי חולים שונים, וכסף שם אינו משחק תפקיד. שוב, כמובן שיש פושעים, כמו בכל תחום (יש גם מורים פושעים, ועורכי דין פושעים, ומהנדסים פושעים), ואיתם צריך למצות את הדין. אבל לעשות הכללה על כל המערכת בגלל סיפור אחד שפורסם לאחרונה - לא צודק ולא אחראי. |
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
blackhole sun- תגידי לימודי הרפואה שלך הם בישראל - יעל אמרה לך את זה ברמז מאוד עדין - אבל נדמה לי שלא שמעת על שלשת הרופאים מאיכלוב - שממש שבועת הרופא נר לרגליהם, יש לי עובדת שסיפרה לי השבוע ממש בוכיה, שברפואה יש שני מסלולים - מסלול ירוק לאלה שיש מזומנים -
והרי לך טולסטוי בלבוש ציני של המאה העשרים ואחד - עומד רופא ומבשר לחולה אתה שווה לי על יכולתך לתגמל אותי - מצב שבו יש לך סיכוי לחיות. והמסלול האדום - למי שלא יכול לשלם, וכמובן שהמסלול הראשון הוא לא חוקי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
בתור סטודנטית לרפואה מן הסתם טרם נתקלת ברופאים שבחיים האמיתיים מפרים בשיטתיות את ה"אל תעשה". וטוב שכך...
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
