ביקורת ספרותית על מלכים ג' מאת יוכי ברנדס
ספר טוב

---

טוב, בואו מתחיל מזה, שהעובדה שאני, עם השנאה היוקדת שתמיד הייתה לי למקצוע התנ"ך, התיישבתי לקרא את הספר הזה, היא סוג של פלא. אולי זו אווירת הקדושה של יום כיפור ששרתה עלי.
הסיפור מתחיל בילד שלומעם, שלפתע מתגלים לו סודות חייו, והוא עוזב את ביתו ואת כל שהכיר למסע חיפוש עצמי, אפשר לומר. מנגד, אנחנו נחשפים לסיפורה של "הנסיכה המשוגעת", לכאורה דמות חסרת חשיבות, בעלת עיניים ריקות וצווחות חסרות פשר, אבל לאט לאט יורדת ממנה שכבה נוספת של סודיות, ומתגלה סיפורה המדהים והכואב.

הספר מחולק לשלושה חלקים, אחד לכל דמות ראשית, ואחד נוסף המאחד את סיפורם.
הרגשתי, בצורה מוזרה, שהספר דווקא הולך ומשתפר עם הזמן. המשפט הראשון שהיה לי כביקורת עליו, הוא שהוא צפוי, ושברנדס מנסה לבנות מתח בטריקים שאני כבר הספקתי לשכוח, מימי "צמרמורת" בערך... בדיעבד אני מבינה, שהספר מתבגר יחד עם הדמות הראשית, ולכן כשהוא כבר בוגר, מתחילים כל התככים, המזימות ושפיכות הדמים. מזל שלא התיישבתי לכתוב את הביקורת קודם :)

ברנדס קושרת בין הדמויות בצורה מבריקה, היא מפגינה ידע בתנ"ך שאפשר רק לקנא בו, ולמרות שאין ספק שהספר, על אף היותו מבוסס על אירועים אמתיים, הוא בדיוני, אין מנוס מלתהות, "היתכן כי זו אכן הפרשנות הנכונה לסיפור ממלכת ישראל ויהודה?"

» ביקורות נוספות של blackhole sun
» ביקורות נוספות על מלכים ג'