ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו
ספר לא משהו

---

לפני חודש נסעתי לטיול שורשים בליטא, ארץ הולדתו של אבא. חלק בלתי נפרד מהאריזה מבחינתי הוא כמובן מציאת ספר שילווה את המסע. לפני שנתיים באמסטרדם זה היה "ביום שבו המוסיקה מתה" של אופיר טושה גפלה, ולפני שנה בברלין זה היה "ביתו של שומר הזכרון".
העברתי עין בוחנת על המדף, פרש הברונזה עמד בפינה וסימן לי לקחת אותו, אבל אמרתי "ארוך מדי". לבד בברלין קרץ לי, אבל אמרתי "מדכא מדי". במדף של ספרי האנגלית משחקי הכס אמר שכבר הבטחתי מזמן, אמרתי "קשה מדי". ואז נחו עיניי על נוילנד. "נו טוב" אמרתי "גם ספר מסע, שזה מתאים גם קליל, מתאים לרגעים בהם העיניים כמעט נעצמות בסוף יום ארוך אבל רוצים להשכיב את המח לישון לפני שמשכיבים את הגוף. יאללה, קניתי".

את הספר פתחתי לראשונה במטוס, כמובן. נסיון להסיח את דעתי ממערבולות האוויר שנקלענו אליהן שהורידו לי את הלב לתחתונים. בכל אופן, ההתחלה הייתה מבטיחה. שרשרת אימיילים בין גיבורי הספר שנותנת לטעום מהעלילה, אך עוד לא מגלה שום דבר, וצריך להמשיך לקרא כדי להבין. המשכתי.
סיימתי את הספר שניה לפני שנחתנו בחזרה בארץ.
אני אפילו לא יודעת איך לסכמו. כאילו לא קרה שום דבר. בין קריאה לקריאה לא חשבתי על הספר, לא הסתקרנתי. לא נאבקתי בשינה ואמרתי "רק עוד פרק אחד!" לא פתחתי אותו בכל דקה פנויה שהייתה לי.
המסקנה המתבקשת היא, שהוא ספר חביב לקריאה, זורם וקליל, אבל לא יותר מזה. לצערי יצאתי עם ההרגשה הזו גם אחרי הספר הקודם שלו שקראתי "משאלה אחת ימינה". מה שכנראה אומר, שלא אחזור לקרא מפרי עטו של נבו.
ועוד קריאה נרגשת לסופרים ישראלים אחדים - תגידו, נראה לכם הגיוני שתרגומים של ספרים בינלאומיים ייכתבו בשפה עשירה יותר משל כתיבה ישראלית מקורית? רק לי צורם לקרא את סגנון הכתיבה-כמו-שמדברים? "התחלק על השכל" "בגלל ש", "חמישים שקל"... או שזו גחמה שלי?

» ביקורות נוספות של blackhole sun
» ביקורות נוספות על נוילנד