ביקורת ספרותית על מותו של איוואן איליץ' (מהדורת 2005) מאת ל.נ. טולסטוי
ספר מעולה

---

הרבה זמן לא נהניתי כך מספר.
שלושה סיפורים:מות איוואן אליץ',האב סרגיי והשטן-השלישי במספר.
איוואן אליץ'כבר התקבע כקלאסיקה על זמנית..ואולי אפילו קצת שיפר אצלי את הרושם על טולסטוי שהתערער קמעה לאחר קריאת אנה קארנינה.סיפור על אדם שיודע כי ימות בקרוב...התגבשותה האבסורדית של המוות והניכור.מודה שאני חובבת את החשיבה הקיומית הזאת ובכל זאת, תמיד מדהים אותי לראות איך סופרים/פילוסופים מצליחים להיכנס לעמדה המצמררטת של הקירבה הנוראה למוות.
הסיפור השני, 'האב סרגיי', גם הוא לא פחות ממעולה. בשלב הקונקרטי האב סרגיי הוא ביקורת קשה כלפי 'הנזירות' והקיצוניות שבה,כלומר כלפי הקצנה של דתיות ככלל(וברמה הנזירית יש הקצנה מטורפת שאפילו בעולם היהודי לא קיימת כמו התנזרות מעצם נוכחות של אישה ומנהגי סגפנות קיצוניים).
למרות הנגיעה דווקא בדת,אני מאמינה כי הסיפור הזה נוגע לכל החלטה בחיינו המושפעת שלא רק מעצמנו בלבד..ממש יפה!
השטן,הסיפור השלישי והאחרון פחות טוב מקודמיו.מסופר על התמודדות הנפש עם ייסוריה.
המשפט האחרון בספר,שהוא חלק מ'השטן' כבש אותי יותר מהכול:
"ואכן,עם יבגני אירטניב חולה נפש היה,הרי כל הבריות אף הם חולי נפש כאלה, ואילו חולי הנפש האמיתיים הם ללא ספק אלה שרואים בזולתם סימני טירוף שאינם רואים בנפשם הם."

טוב מאוד.

» ביקורות נוספות של תום
» ביקורות נוספות על מותו של איוואן איליץ' (מהדורת 2005)