בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 26 באוגוסט, 2025
ע"י פאוסט
ע"י פאוסט
כתבו על הספר כל כך הרבה שמה כבר יש לי להוסיף?
אז הנה הביקורת הקצרה שלי: החפרן בשדה השיפון
תראו, אני לא יודע כיצד נוצרים מיתוסים אבל אני יודע מי מייצר אותם: בני אדם
ובני אדם לי אישית לא ברורים אבל כן צפויים. בייחוד כשהם נעים בעדר.
נו כן, הסופר פיגורה מעניינת, כתב ספר והלך לגור במקום מבודד. יופי, טיפוס.
לגבי הספר: מצאתי אותו זרוק בנקודה להחלפת ספרים ברחוב. היה די קרוע ורעוע. חשבתי לעצמי שכל כך שמעתי עליו אבל לא מרגיש לי נכון לעזוב משהו אחר ולקרוא אותו. וכך, שמתי אותו ברכב וכל פעם שהייתי צריך להמתין ברכב קראתי. משם לקחתי אותו למקומות אחרים בתיק וקראתי פה ושם.
הספר על גבול הטמטום ברמה הספרותית, קללות ועוד קללות, הסיפור כמעט ילדותי או נערי והדמויות שטוחות כמו פנקייקס.
ובכל זאת לקראת הסוף יש איזושהי הפוגה מהדראעק הקיומי, משהו קצת קורה אפילו, בדפים האחרונים שהאדם קצת משנה את דעתו על חייו או לאן היה רוצה להגיע. הקטעים עם אחותו אפילו קצת ריגשו לקראת הסוף. הולדן הוא מהות הטמטום האנושי שגדל למימדים עצומים מאז הנאורות שחיסלה לכאורה את הבורות. הוא מהות של מודרנה פוסט מלחמתית ובכל זאת אדם כמוני וכמו אחרים לכאורה.
הייתי יכול לכתוב לא מעט הרהורים אבל באמת שכל מה שניתן לומר על הספר הזה הוא: אם מדובר בסמן תרבותי אז מצבנו היה נוראי מיד אחרי מלחמת העולם השניה בו בשעה שנכתבו יצירות מופת פוסט מלחה״ע. כנראה שתוצאות המלחמות הללו היו הרבה יותר הרסניות ממה שחשבנו. זה לא רק הרג של מליוני אנשים אלא מוות תרבותי מקפיא דם של אנושות שלמה לאחר שיצאה כבר מחשכת ימי הביניים.
נו בסדר, יש מליוני ספרים מטופשים, ברור אבל לא קאלט ברמות האלו!
אם זה ספר קאלט עם כל כך הרבה מעריצים, אני לא מתאים להגדרה של חובב ספרות או בנאדם בעל טעם ספרותי. אז תודה לסלינג׳ר שגרם לי להרגיש בחילה וחוסר התאמה קיצוני לעדת מעריציו.
הציון שלי: 4 מתוך 10, אין שום טעם לקרוא את הספר מבחינתי, עדיף לקרוא עיתון: הוא קצר יותר, בוטה לא פחות ובעיקר מעביר את הרעיונות המרכזיים בספר: הכל שיט, כולם חלולים ואני בורג מזו#ן במכונה מטופשת.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פרפר צהוב
(לפני 15 שעות)
סקירה משעשעת על ספר שאולצתי לקרוא מזמן ולא ממש אהבתי. שיפון אני דווקא אוהב :-)
אתה כבר יודע "לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא"?
|
|
|
זאבי קציר
(לפני שבוע)
אחד הספרים הכי אוברייטד שקראתי מימיי
|
|
|
מורי
(לפני שבוע וחצי)
לי בהחלט אין בעיה להגיד הפוך מכולם. את הספר הזה אהבתי מאוד.
זה הספר היחיד של סלינג'ר שאהבתי מה שהופך אותו לסופר של ספר אחד. |
|
|
אפרתי
(לפני שבוע וחצי)
לא אגיב לגופו של עניין, כי עדיין לא קראתי את הקלאסה הזאת (מוזר, לא?) אז אין לי כלים לשפוט
מי צודק. אבל יש לא מעט ספרים שנקלעים לוויכוח שנובע מטעמים שונים, ומותר לאהוב מאוד וגם לא. אני עצמי הרגתי כמה פרות קדושות בביקורת על הספר "הזמיר", הרגשתי אי נעימות רבה וגם "זכיתי למחמאות" מצד אלה שאהבו (הרוב), ואינני שייכת דווקא לכת הלעומתיות. אבל כשאני חושבת הפוך מכולם, אני אגיד את זה.
|
|
|
פאוסט
(לפני שבוע וחצי)
על מה שעליו אין לדבר, לגביו יש לשתוק
וכך אעשה. תודה על הפידבק.
|
|
|
סדן
(לפני שבוע וחצי)
לדעתי ממש הגזמת!
קודם כל הסופר בספר הנ"ל כותב בגוף ראשון
את דמותו של הנער שמדבר אלינו בשפתו - שפה של נער אתה הרי לא מצפה שאותו נער ידבר אלינו בשפה של פרופסור באוניברסיטה נכון? זהו נער תמים שמגלה את העולם של המבוגרים כמו שהוא תופס אותו אתה כמבוגר יודע דברים שאותו נער איננו יודע אבל מה החוכמה להתנשא עליו? אולי אתה שוכח שמדובר ביצירה מן הדמיון כי אתה כותב עליו כאילו מדובר בספר תיעודי... מיליוני אנשים בעולם קראו את הספר הזה ואהבו אותו והוא יצא באין-ספור מהדורות אגב, גם בעברית יצאו כמה תרגומים לספר הנ"ל אבל מעניין לדעת שאתה פוסל בבוז ספר שאהוב או היה אהוב על מיליונים של אוהבי קריאה בעולם אתה בכלל אוהב ספרים? סלינג'ר כתב כמה ספרים ולא רק את הספר הזה לדעתי הוא סופר מצוין ולא רק לדעתי ומה זה רלוונטי בכלל מה היה אורח חייו ואם היה מתבודד או לא יש לו גם קובץ של סיפורים שחלקם נלמד באוניברסיטה בחוגים לספרות אבל אתה כנראה יודע יותר טוב מכולם מהי ספרות טובה... תמשיך לקרוא עיתונים. |
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
