ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 17 בפברואר, 2013
ע"י קראתי-קורא-אקרא (תומר)
ע"י קראתי-קורא-אקרא (תומר)
אני מסתכל על הנוער של היום ופעמים רבות מתחשק לי להסיט את המבט. זה יכול להישמע מתנשא מצדי, או אולי יומרני כי אני יותר קרוב לגילם מאשר לגיל של הוריהם ושבו לגיטימי יותר שאשתמש בצירוף מילים כמו 'הנוער של היום'. עדיין, אני חושב שלעומת הנוער שאני הייתי חלק ממנו, יותר מדי מהם (אני לא מכליל ואומר שכולם. אני מאוד שמח לראות באתר הזה הרבה בני נוער) רדודים, אלימים ואולי הכי גרוע- מגובים מכל כיוון אפשרי. אומרים לי שתמיד יש תפוחים רקובים ושאני לא זוכר איך התנהגו הנערים סביבי, אבל אני עומד על דעתי שיש הידרדרות שלא משמחת אותי כלל.
נוסיף לזה את רתיעתי הרבה מאלימות ואת סימן השאלה הקטן שהתעורר לי בשנים האחרונות לגבי האפשרות שאהיה אבא- וכבר יש לי ביד מספיק סיבות בשביל לקרוא את הספר הזה.
הספר עוסק בנושא לא קל בכלל ויכול לזעזע בחלקים רבים מתוכו, אך הוא עוצמתי,מעורר מחשבה רבה, הקריאה בו זורמת והתקשיתי להניחו מהיד. המספר, פאול, הוא אביו של אחד הנערים האלימים בסיפור. הסגנון הוא מאוד ישיר וכולל וידויים וסיפורים שאיש לא יודע מלבדו. בתחילה הוא מצטייר כאינטליגנטי ביותר, ביקורתי לסביבה, רואה עיקר וטפל וסולד מהעמדות פנים ומנהגים שונים של אנשי החברה המערבית מהמעמדות הגבוהים. מנגד, הוא חלק מהחברה הזאת. הרגשתי שהוא צועק שהמלך הוא עירום אבל באותו זמן מוודא שהמספר של החייטים שמור אצלו בסמארטפון החדש.
לכל אורך הספר, כמתבקש בעיניי, המספר מנסה למקם את עצמו ואת משפחתו ביחס לסקאלה של נורמליות ואושר. גם לאחר האירוע הנורא, הוא מאמין שזה עוד אפשרי. הבדיקות האלה שהוא עורך עם עצמו מעוררות את הקורא לתהות גם כן מה הוא תופס כנורמלי בחייו, איפה עובר הגבול שאחריו אין דרך חזרה וכמה היינו כופים נורמליות על מצבים בלתי נתפסים.
לדעתי יותר מדי ביקורות באתר חטאו בספוילרים ואכן קשה לדון בספר מבלי להיגרר לכך. אני קראתי את הספר באנגלית וחבל לי לראות שהכריכה האחורית בהוצאה העברית כנראה מעידה על הרגליו של הקורא הישראלי, שצריך יותר מהקורא האמריקאי בשביל להשתכנע לקרוא את הספר. במילים אחרות, אני מרגיש שכל מי שקרא בעברית את הכריכה האחורית כבר קיבל כמה ספוילרים שנחסכו ממני- וחבל שכך. יש כמה שאלות שלדעתי כדאי היה להשאיר תלויות באוויר משום שהסופר יכול היה לבחור במספר דרכים שונות לתקוף את אותה סוגיה. לכן, אני מרגיש מספיק נוח לכתוב פה עוד כמה דברים שלא הייתי כותב בנסיבות אחרות: פאול מתגלה בהמשך כאדם אלים בעצמו ובכך רומז למעשה שבכל אחד מאיתנו יש אלימות מוטבעת שהיינו שמחים לשחרר לחופשי אם לא היינו כבולים לנורמות ולחוק. הוא נהנה מהאלימות הזאת. הוא נהנה לראות אנשים אחרים נפגעים כדי לקבל אישור שהוא לא היחיד שקורים לו דברים רעים, או כדי להרגיש יתרון על פניהם כחזק שלא נפגע.
השלמתי אחד משלושה- נשארו "חייבים לדבר על קווין" ו"ממני והלאה".
מכאן ואילך- רק למי שקרא את הספר: עם הזמן גיליתי שפאול יודע לבקר את סביבתו היטב, אך בכל הנוגע לעצמו אין לו טיפת ביקורת. הוא תמיד צודק. גם אם אנשים אחרים נפגעים. גם אם הוא מבין שתוך כדי הכאת המנהל הוא צריך לנופף לבנו מהחלון כדי לשדר שהכל בסדר. הוא מחזיק בתפיסה מעוותת ומוצא הצדקה לכל מעשיו ומעשי משפחתו. לנגד עיני ראיתי את כל אותם הורים ששומעים עליהם בחדשות אחרי שהיכו את המורים שהשעו את בניהם מהלימודים- לילד מגיע שיהיה לו טוב (לימודים=עתיד ונורמליות), המורה טועה ויש הצדקה לפנות לאלימות כפתרון.
קוך יכול היה לבחור במשפחה שבה ההורים נורמטיבים לחלוטין ורק בעקבות הזנחה הילד הופך למפלצת. הוא גם יכול היה לבחור במשפחה עם אלימות ולהגיד שכולם יכולים להיות כאלה. קצת אכזב אותי שהוא נתן לפאול פטור חלקי בכך שהעניק לו הפרעה נפשית.
המסר בסוף הוא ברור- 1. בימינו קל מאוד להיות אלים באופן קיצוני מבלי לקבל עונש. 2. הורים יעשו הכל בכדי להגן על ילדיהם.
אני בטוח שלא הייתי נוהג כמו פאול או קלייר, מפני שאני לא אדם אלים מטבעי. מנגד, אני גם לא בטוח שהייתי נוהג כמו באבט, שגם ללא אלימות פנימית יוצאת דופן בחרה להגן על בנה בכל מחיר. כנראה שהייתי נוהג כמו סרג', שמאמין שמה שטוב לעתיד בנו זה לקבל את העונש ולקוות שלא הכל יהיה אבוד אחר כך.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה דושקה.
ברור לי , לצערי, שאלימות היא חלק בלתי נפרד מהמין האנושי. אני בטוח שהיא ושאר התכונות שמנית, היו כאן מאז ומעולם והן גם כאן להישאר.
כבר בתור ילד בביה"ס אני זוכר שהסתכלתי על הילדים המופרעים (אני מתכוון למופרעים באמת, לא לכל מי שהפריע בשיעור) והבנתי שבלתי נמנע שיהיו כמה כאלה בכל שכבה. כל השאר הם סה"כ ילדים טובים. כאמור, אני לא מבסס את דבריי על דבר מלבד תחושות אישיות של המתבונן מהצד, אבל לדעתי הם עלו מ 1-5 לשכבה של 3 כיתות, ל 20, כשכל השאר אינם עוד ילדים כ"כ טובים בעצמם. מקללים יותר, אלימים יותר, לא מבינים את חומרת מעשיהם. אם בפריזמה צרה התכוונת רק לישראל- יכול להיות באמת שאצלנו העלייה היא חדה יותר בגלל אוסף המתחים הפנימיים שתמיד קיימים פה ואולי מתעצמים. ההרגשה שלי היא שאנחנו לא לבד ובכל העולם כרגע יש הידרדרות בנושא זה. |
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת יפה ומעמיקה
אבל לגבי "הנוער של ימינו" קצת קשה לי עם ההשגה. אולי אם נבחן את תולדות האנושות בפריזמה הצרה של ישראל בשני העשורים האחרונים נגלה שהנוער נעשה רדוד שתוי ואלים יותר. אולי. אבל בפריזמה קצת יותר רחבה היו תרבויות עשירות, מתוחכמות ועדיין אלימות ביותר.
אלימות היא חלק מעסקת החבילה של המין האנושי. רדידות, פינוק ובורות הופכים אותה ליותר מכוערת אבל גם בלעדיהם היא קיימת ונראה לי שאם ניתן היה לבדוק את זה סטטיסטית היו מגלים שמשקלה של ההתנהגות הדוחה נשאר קבוע פחות או יותר לאורך כל הזמנים. אני תוהה אם המידע הזה מנחם.. |
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה אפרתי!
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת מעולה ממש.
|
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה מתוקה.
הלוואי שהיית אומרת לי שאני טועה.
|
|
מתוקה
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת נהדרת
ואני מסכימה איתך לחלוטין לגבי האלימות בימנו, לעומת האלימות בזמננו. גם כשאני הייתי נערה היו נערים אלימים וביריונים - אך הם היו בשוליים. אני, שהייתי בגדר "ילדה מופרעת" מעולם לא נתקלתי ומובן שלא השתמשתי באלכוהול ובטח שלא בסמים. היום אלכוהול (ואיתו כל תופעות הלוואי האלימות) הוא נחלתו של כמעט כל ילד, וזה מתחיל לפעמים כבר בגיל 10. זה בהחלט לא היה כך לפני 30 שנה...
|
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
תודה!
אני מסכים שזה יופי של ספר.
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
יופי של ביקורת על יופי של ספר.
ספר מפתיע ומטריד.
|
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
תודה ליעל שכותבת את שמה בעברית :)
לגבי ההתמקדות בסטנדרטים המוסריים אני מסכים איתך במאה אחוז.
בשלב די מוקדם בספר ברור שלא תהיה פה דילמה- לפחות לא מצד דמות המספר, אולי מצד ההורים האחרים שאפשר פחות לצפות את התנהגותם. אכן, החלק של הדילמה נדחק לסוף והוא כמעט צפוי לגמרי, מה שקצת נגד את הציפיות הראשונות שלי מהספר אך לא גרע כלל מההנאה. אדם נורמטיבי הוא אדם שחי לפי הנורמות. הנורמה לדעתי בנושא אלימות היא שאדם צריך להתאפק ולא להיגרר לכך אלא אם מדובר בהגנה עצמית, אחרת ייחשב כתוקף ללא סיבה מוצדקת. אין ספק שהסיפור מורכב, אבל עצם הגדרת פאול כסובל מהפרעה אלימה ואת אשתו כאישה שאוהבת את החלק הזה שבו, קוך לדעתי קצת מוציא את העוקץ מהכתיבה על האלימות הטבועה בכולנו. לדעתי השמטת כל החלק של האבחון והשיחות על בדיקת מי השפיר הייתה מדגישה יותר את הנקודה הזאת, אם זה אכן מה שהוא ניסה להעביר. לפי הידוע לי ב'חייבים לדבר על קווין' המצב שונה כי זהות הרוצח ידועה ואין דילמת הסגרה. אני שמח לשמוע שהם שונים. כן ארצה לקבל שם את זווית ההורה על המעשה. |
|
יעל
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מקסימה וחכמה
אני חושבת שהעובדה שקוך בחר למקם את הילד האלים במשפחה שבה הוא מיקם אותו היא זו שגורמת לסיפור להיות כל כך מורכב ומיוחד, ולכן ממש לא מתמקד לדעתי בדילמה של הורים לגבי התייחסותם למעשה פלילי של בנם. הספר מתמקד באלימות הטבועה בנו, האנשים הנורמטיבים כביכול (ובכלל- מי קבע מיהם הנורמטיבים?), ובסטנדרטיים המוסריים שלנו. לגבי חייבים לדבר על קווין- הוא לא דן באף אחד מהנ"ל, אין דמיון בינו לבין ארוחת הערב, הם מאוד שונים, וכל אחד מצוין בדרכו.
|
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
תודה, יעל
אני חושב שמעט מאוד אנשים נטולי אלימות לחלוטין. גם בתוך נזירים שקטים ומעבירי סדנאות שליטה בכעס אני בטוח שיש אלימות חבויה. אלימות לא חייבת להיות אלימות פיזית כמובן- היא יכולה להיות אלימות מילולית או התנהגות דורסנית ללא קללה אחת, המותירה את הצד השני פגוע. אני מסכים עם המסר, כפי שאני הבנתי אותו לפחות, העולה מהמחזה "וויצק" של ביכנר (ראיתי בקאמרי, לא קראתי)- שכולנו אלימים מטבענו וזה רק עניין של סף אישי בין אחד לאחד. לא לגמרי הצלחתי להבין האם גישתו של קוך בנקודה זו וגישתו של פאול הן זהות או מנוגדות. אני חושב שאנשים שאני תופס כאלימים הם בעלי סף די נמוך ואת עצמי אני תופס כבעל סף גבוה- מכאן הניסוח "לא אלים מטבעי".
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
אהבתי את הביקורת
אבל במקומך הייתי נזהרת מהמשפט "אני לא אלים מטבעי" כמו שאמרת בכולנו טבועה אלימות(יחד עם עוד דברים) ויכולה להתפרץ במצבי לחץ להפתעת מי שאינו אלים מטבעו...
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
אין ברירה והגיעו לי מים עד נפש!
הוספתי לרשימת קניות...
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת