ביקורת ספרותית על זמנים מופלאים מאת קארן תומפסון ווקר
ספר לא משהו

---

לפעמים אשתי אומרת על אישה אחרת שנקרתה בדרכינו שהיא מכוערת (לא בפניה, רק אני שומע!). אני דווקא חס עליה, מגונן ואומר שהיא לא מכוערת, פשוט לא יפה בכלל. אז הספר הזה לא גרוע, הוא פשוט לא טוב בכלל. הרעיון מסקרן אבל העלילה בקושי זזה. יש פה 2 קווי סיפור במקביל – אחד הוא סיפור התבגרותה של ג'וליה והשני הוא סיפור ההאטה של כדוה"א. לג'וליה לא קורה הרבה.

כסיפור התבגרות, הסיפור של ג'וליה לא מיוחד. יש לה את המשפחה שלה, שהיא מאמצת לגביהם גישה מפוקחת יותר עם הזמן. יש לה את החברויות שלה, שחלקן משתנות או מתמוססות. יש לה את התחביבים שלה, שהיא רואה באור אחר עם התבגרותה. היא מתחילה לפתח גישה ביקורתית בריאה כלפי ההורים שלה, שיש אנשים שייקח להם עוד עשור להגיע אליה. וכמובן יש את הילד שהיא מאוהבת בו. הדמות אמינה ועושה רושם של בת 12 ולא יותר.

לעומת זאת כסיפור על אסון גאופיזיקאי ואקולוגי מתמשך, זה אחד הדברים הכי מדכאים שקראתי. אני לא בטוח כמה הסופרת דייקה בפרטים וכמה התחקיר יסודי, אבל התוצאה מפחידה דיה. אני יודע שכשאני מחפש ספרות איכותית, פעמים רבות היא תהיה כבדה, מעט קודרת ובשורה תחתונה לא ממש שמחה. לרוב שמחה לא עובדת לי בספרים. את רוממות הרוח שלי אחפש בסרטים או בסדרות. יחד עם זאת, בספרים מדכאים שקראתי בעבר היה שבב כלשהו של תקווה, מקום לאופטימיות. גם בדיסטופיות נבואיות כמו 1984 ועולם חדש מופלא, יש איזה מסר שזו אחריותינו ובכוחינו לנסות לשנות את הדברים ולמנוע הידרדרות. זה לא מרגיש ככה בספר של ווקר. התיאורים מעניינים והיא מכניסה היטב לאווירה הקודרת, לחוסר הוודאות ולמציאות המשתנה לנגד העיניים מיום ליום. חלק מהמציאות שנרקמת בספר לא זרה לאנשים שחיים פה גם היום – בסקנדינביה הם רגילים לחושך או אור במשך חודשים ברציפות. בכך גם אולי יש איזו אמירה שכאשר אפוקליפסה כזאת או אחרת תתחיל, יש אנשים שבהתחלה בכלל לא יתרגשו כי הם רגילים למצב דומה. כמו שביום שיתחיל להיות פה מחסור במי שתייה מדי פעם, חלק מאנשי העולם כבר יהיו רגילים והיתר יהיו בשוק. בספר של ווקר יש כנראה אלגוריה להתחממות כדוה"א ואולי בכלל למוות שיבוא לכולנו. בכל מקרה אין בזה משהו מעודד בכלל. כדוה"א מתחמם וזו עובדה. גם אם נהיה מאוד מודעים לסביבה, נצמצם, נעשה שימוש חוזר, נמחזר – לפי החוקרים מתחמם פה גם כחלק מגל חום כללי שרק הואץ בעקבות תעשיות האדם, ולא נוכל לעצור את זה. אז אולי לא יהיה זוועה אלא יהיה רק רע, אבל בטוח יהיה רע. אני אישית מעדיף לחיות בהכחשה מסוימת לגבי זה, כי גם ככה אין איך לעצור דברים כה גדולים מאיתנו. אני מאוד משתדל למחזר ולהיות מודע ומקווה שהקושי הגדול עוד רחוק מאיתנו, ושעד שיגיע נדע להיערך לזה יותר טוב מכפי שידעו להיערך בספר, שם התהליך התחיל בהפתעה מוחלטת ומבלי שהתריעו לגביו.

» ביקורות נוספות של קראתי-קורא-אקרא (תומר)
» ביקורות נוספות על זמנים מופלאים