ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו
ספר מעולה

---

בתי: "סבתא, האם גרת במקום אחר?"
אמי: " לא. למה?
בתי: "אף פעם אף פעם לא גרת במקום אחר?
אמי (צוחקת): לא. נסעתי קצת לטייל בעולם. הייתי במצרים, איטליה, ספרד ותמיד חזרתי לבית הזה עם סבא."
בתי: "תמיד גרת בחולון?
אמי: " נולדתי בתל אביב שם גרתי עד גיל עשר. אחר כך עברנו לחולון. כשהתחתנתי בנה לנו סבא חדר עם מטבחון שירותים ומקלחת, בחצר הבית, בו גרנו במשך שנתיים. בהמשך קנינו בית קטן בחולון ועד עכשיו אנחנו גרים בו."
בתי:"!?!?!?!?"

השנה 1991 בתי בת 5 ואמי בת 55. בתי נולדה ברמות השבים. עד לאותה שיחה הספקנו לעבור לגור בחיפה בעקבות עבודה חדשה של האיש שלי. שיפרנו מגורים ועברנו לעתלית. במסגרת העבודה של האיש לי נסענו פעמיים לארצות הברית לתקופה של מספר שבועות בפעם הראשונה ומספר חודשים בפעם השנייה. וחזרנו לרמות השבים. ומאז לא זזנו לשום מקום. כמובן אנחנו יוצאים לטייל בארץ והעולם אבל תמיד לתקופות קצרות וחוזרים.

מה גורם לאדם לקום ולצאת לנדודים? במשפחה שלי אנשים עברו למקום אחר בעקבות משבר. סבתא שלי הגיעה ארצה אחרי המהפכה הבולשביקית ואחרי שכל רכושם נלקח על ידי השלטונות. כמוה גם סבא שלי. דוד שלי עבר לארצות הברית בעקבות מות חמו. חמותו החולה והנכה נשארה לבד והוא בעקבות אשתו נסע. מספר לא מבוטל של חברינו יצאו לחו"ל לעבוד בחברות היי-טק ונשארו שם. "הילדים שלי כבר לא ישראלים" אומרת לי חברתי דפנה וליבי נכמר עליה. חברה אחרת העמידה אולטימטום לאיש שאתה והם חזרו בקיץ האחרון אחרי ארבע שנים.

גם גיבורי הספר יוצאים לדרך בעקבות משברים. משברים אישיים, משברים כלכליים, משברים אידיאולוגיים. הם יוצאים עד כמה שאפשר רחוק כדי למצוא משהו מאוד קרוב. אולי משהו שנמצא מתחת לאף שלהם. אולם לא ניתן לראותו מכאן. הם זקוקים לפרספקטיבה כדי להבין את זה. כפי שנאמר בשיר ששרה יהודית רביץ "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".

ספרי מסע תמיד עושים לי את זה במיוחד ספרי מסע טובים כמו הספר הזה. מורכב מאוד. ספורים על גבי ספורים. דמויות רבות וססגוניות נושאות את מיטב האפיונים של הישראלי ושל היהודי וגם אפיונים של עמים אחרים, אנשים זרים. רשת הספור נפרשת לאט, לאט ונאספת עד לסופו של הספור. אני אוהבת שספורים מהודקים בכתיבה שהכול מתוכנן וגם הסגירה של הספר התאימה לי. הכתיבה קולחת וזורמת. בנויה ממקטעים קטנים כמו משחק פינג-פונג שמשוחק היטב. כאשר אחד הגיבורים מצוי בסערת נפש יש פרק אחד לא קצר כתוב כולו בלי סימני פיסוק בכלל. נקרא בנשימה אחת. כפי שאמרתי מסע. לא תמיד הולכים בו באותו הקצב.

פן נוסף, שמופיע בספר, מקדים את המחאה החברתית ששטפה את הרחובות בקיץ האחרון. הוא נותן לה איזשהו פתרון אחר אולי אוטופי, שמשרת את העלילה של הספר אך מביא לידי ביטוי את כל מה שרחש מתחת לפני השטח הרבה לפני. וגם את זה אהבתי את המחוברות שלו לכאן ולעכשיו.

ואי אפשר בלי הפן הדמיוני, ההזיה שבא לידי ביטוי בספר בדמותו של היהודי הנודד. ספור המעוגן באגדת עם נוצרית. על אותה קללה שהונחה על ראשו של היהודי בעקבות הלעג של הסנדלר היהודי על ישו. האם זה מזכיר לנו את הקללה של קין "נע ונד תהיה בארץ" או את הקללה על ההולנדי המעופף. הנדודים האם הם באמת קללה שבאה מלמעלה? האם זה עונש על מעשינו ויותר מכך על מעשי אבותינו? אולי זה צורך עמוק הטבוע בנו? האם אלה הם כוחות חיצוניים המערבלים את חיי האדם הקטן?

אני שתמיד אומרת, הייתי רוצה לגור במקום אחר לתקופה של שנה, עדיין חיה כאן את הצורך לצאת מכאן אני משקיעה ב....ספרים, ספרי מסע.

» ביקורות נוספות של כלנית
» ביקורות נוספות על נוילנד