ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו
ספר בסדר

---

היה פה רצח. לא צריך לחפש את הרוצח - אני מודה.
די רצחתי את הספר הזה. כל משיכת ספר על פני 3 חודשים (אלא אם כן מדובר באיזה 2 כרכים של מלחמה ושלום) הוא די רציחה שלו.
לקראת הסוף עוד התעללתי בגופה והתחלתי ספר חדש במקביל.
למה?
אני לא יכולה להאשים את הספר בזה. הוא בא לי בתקופה שלא היה לי ראש אליו פשוט. נראה לי לשום ספר לא היה לי ראש אבל אני לא יכולה להוכיח את זה.
מצד שני כמו כל פולניה טובה אני לא יכולה לקחת גם את כל האשמה עליי!
יש משהו בספר הזה טיפה חופר, טיפה מעיק.
כמו הדמות של אבא של דורי גם אני הרגשתי לפעמים שבא לי לברוח אבל מהספר עצמו! הייתי מחפשת לעצמי מטלות בבית או סתם בוהה בטלויזיה ובכך נמנעת מלפתוח אותו.
אני לא יכולה להגיד שמדובר בדמות מסויימת או שתיים שהן משעממות (הספר מסופר כל פעם ממבטה של דמות אחרת לפעמים אפילו בתקופת זמן אחרת), כי לפעמים באותו עמוד מצאתי את עצמי גם מרותקת וגם משועממת נורא.
היו קטעים שהדמויות פשוט העיקו עליי. אם זה למשל כל הנושא של "היהודי הנודד"... או הדמות הסכיזופרנית של נסיה או כל מיני התעכבות על חלומות מוזרים ושיחות יבשות.
מצד שני היו רגעים מרגשים, מצחיקים.
היו נקודות של אור בחושך ונקודות של חושך באור.
ככה סיימתי את הספר בסופו של דבר. אני שמחה כמובן שסיימתי אבל לדעתי היו כבר ספרים יותר טובים לאשכול נבו.
גם אני ידעתי כבר ימים טובים יותר של קריאה.

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על נוילנד