ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו
ספר בסדר

---

אחרי שקראתי באתר את הביקורת של אלון התלבטתי אם בכלל לקרוא את הספר.
אבל הייתי בצומת ספרים והיה מבצע של 3 ב-99, והיו לי חמישה ספרים וחיפשתי שישי, והקטנה צרחה מעייפות, והגדולה רצתה שאקרא לה ספר על פיות, ובקיצור, לא יכולתי להתרכז אז פשוט לקחתי את נוילנד.

אם אסכם כבר בהתחלה, הספר טוב, בהחלט טוב. אבל לא מעולה.
אלון היטיב לתאר את הפגמים, קטנים כגדולים, ואני מסכימה איתו.
בכל זמן במהלך הקריאה אי אפשר לשכוח שקוראים ספר, שזו לא מציאות. הדמויות חושבות באותו אופן בדיוק, גם הדרום אמריקאים. ניכר בבירור שאותו אמן טווה את כולן.

עוד דבר שהפריע לי הוא (זהירות , ספויילר קטנטן) הקשר שמתגלה בין הגיבורים הצעירים של הרומן לבין הדור המבוגר. לא רק משום שזה לא סביר, אלא כי זה מזכיר לי ספרים של מיכל שלו. היא כבר כתבה אפוס רחב יריעה על תקופת המעפילים והשואה, מול המציאות הישראלית העכשווית, על נכדה וסבתה ועל התיקון שעושה הנכדה לטעויות שעשתה סבתה. ב"נוילנד" זה כתוב כל כך דומה עד שיכולתי להתבלבל ולחשוב שאני קוראת עוד מיכל שלו ולא אשכול נבו. וזו לא מחמאה...

דבר נוסף ולא פחות חשוב שהפריע לי בספר הוא התוכן עצמו, הרעיונות העולים ממנו, ללא קשר לפן הספרותי. מבלי לספיילר למי שלא קרא מעבר למה שכתוב על הכריכה האחורית, מוסר ההשכל הוא שמדינת ישראל כשלה ולא ניתן לתקן ולכן צריך לעזוב למקום אחר ולהתחיל מהתחלה. יותר מזה, מהספר עולה הרעיון שמדינת ישראל פגומה מראשיתה כי באנו להתיישב כאן על חשבון עמים אחרים ולכן תמיד ישנאו אותנו ולעד נשאר פצועים ושסועים. שוב המסקנה היא שצריך לעזוב למקום אחר ולהתחיל מהתחלה.
לי זה עשה צמרמורת לקרוא את הדברים ואני לא מסכימה. אני חושבת שזו הגזמה מוחלטת לתאר את הישראלים כאוסף של אנשים דפוקים במידה זו או אחרת. ואני עדיין חושבת, אולי אני נאיבית מדי, שאפשר לתקן מבפנים, וזה ששונאים אותנו זו לא סיבה לברוח. לאן נברח? בכל מקום נהיה על חשבון מישהו. אין ואקום בעולם. אין ארץ שמחכה לנו, גם לא ארגנטינה...

החלק שמתאר את נוילנד, הארץ החדשה, הוא לדעתי הגרוע ביותר בכל הספר. החזון שמתואר מזכיר כמעט אחד לאחד את ההתיישבות הקיבוצית של פעם. אין שום התמודדות חדשה ואמיתית עם הרעות החולות של מדינת ישראל. לדוגמא, יש אמנם מעין חוק שבנוילנד אין אלימות. נו באמת. ומה עושים כאשר מישהו אלים? מגרשים אותו! בהחלט ישים למדינה שלמה... או שמא אם אין מלחמות אין אנשים אלימים? הרי ידוע שאין שום אלימות באירופה הנאורה, או בדרום אמריקה...

ודבר קטנטן ואחרון. חסר לי הומור בספר. האנשים בנוילנד לקחו את עצמם הרבה יותר מדי ברצינות. נכון, יש שם ניסיון להומור עצמי, אבל הוא קלוש ביותר.

לסיכום, אחזור לתחילת הביקורת. זהו ספר טוב. שווה לקרוא אם לא מצפים ליותר מדי. אני התרגזתי מהרעיונות העולים ממנו, אבל אני מניחה שאנשים אחרים בהחלט יזדהו.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על נוילנד