ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו
ספר מעולה

---

מודה, שבין ספר לספר של אשכול נבו אני הולך ומתמכר לכתיבתו הקולחת.
בלהט היום יום ועם חיינו המורכבים כאן, הרי שהרצון לחזור לקריאה בספר העכשווי מהר ככל שניתן הפך למדד אישי שסיגלתי לעד כמה הספר הוא טוב, או יותר נכון, עד כמה הספר הוא טוב עבורי...

דרך נופיה הקסומים של דרום אמריקה, בואכה קיטו של אקוודור, ימת טיטיקקה, לה פז וערבות ארגנטינה, אנו מתוודעים למסעם של דורי וענבר ולמשא היחסים המורכבים שהם נושאים מבית, וכמובן למערכת היחסים ההולכת ונרקמת בין שניהם.
הללו מונגשים לנו תוך כדי שזירת האירועים שחוו עד שני דורות אחורה במשפחותיהם, בקו מחבר להיסטוריית העם היהודי של העת החדשה: שואה, תקומה ומלחמות ישראל – בדגש על מלחמת יום הכפורים ומלחמת לבנון השנייה.

שלוש גולות כותרת לספר:
הראשונה הינה סבך ושלל מערכות היחסים של הגיבורים בהווה, כמו גם ברמה הבין-דורית והתוצאות והמשמעויות של מעשים והחלטות אישיות שמתקבלות בכל נקודת זמן, על הדורות שיבואו אחר כך.
השנייה היא מהלכי החיים של הגיבורים אל מול אירועים היסטוריים של העם היהודי השב למולדתו ומקים בה בית, והמאבק ומחיר הדמים שעליו לשלם על כך.
והשלישית, היא הסוגייה הפילוסופית על אופן בנייתה של חברה יהודית חדשה, הקשר ההכרחי (או שלא) למקומה הגיאוגרפי של ארץ ישראל והמתח שבין יהדות לציונות.

העלילה המתגלגלת ברחבי דרום אמריקה , אשר שיאה בארגנטינה, מספקת הזדמנות מצוינת לשוב ולהתרענן בפועלו של הברון היהודי גרמני מוריס הירש, אשר חי במאה ה19, יסד את יק"א – החברה היהודית להתיישבות, ששמה לעצמה למטרה להעתיק את מושבם של יהודים מרוסיה ומזרח אירופה הנמלטים מאימת האנטישמיות והפוגרומים , לארצות אמריקה הצפונית והדרומית, במיוחד ארגנטינה וברזיל, ארה"ב וקנדה.
הכוונה היתה להקים יישובים חקלאיים בהם יוכלו היהודים להתפרנס בכוחות עצמם.

הסיפור מעמת אותנו, הקוראים, עם הרעיון הלא חדש של מקום אחר עבור העם היהודי אשר איננו ארץ ישראל, טיבו של אותו מקום, מאפייני החברה אשר תצמח בו ומערכת היחסים בינו ובין "ארץ המקור", הלא היא מדינת ישראל העצמאית. במילים אחרות, הספר מהווה חממה לדיון הנוקב בדבר היכולת להפריד את היהדות מהציונות וממקומה הגיאוגרפי של ארץ ישראל, גם אל מול הניסיונות שנעשו בפועל בעבר, וגם אל מול הניסיון המדומיין שקורם עור וגידים בעלילה.

נבו משאיר לנו את הזכות לשרטט את סיומו של הסיפור , הן בפרספקטיבה האישית של הגיבורים - דורי וענבר, והן של הרעיון בו נוגע הספר: האם אכן ניתן לקיים חברה יהודית מערבה מכאן, ברת קיימא, המתנהלת בסוג של אוטופיה ותום והופכת להיות , אולי, המודל לחיקוי של "ארץ המקור" שלנו - כלשון הספר.

הספר מותיר אותי עם שלוש שאלות להרהורים של תום קריאה: האם ניתן לנתק את היהדות מהציונות ומהמקום הפיזי של ארץ ישראל? הדיון שעולה בו הוא מעמיק אך כמובן שאין תשובות מוחלטות לדידו של מייסד נוילנד. השנייה היא לגבי זהותה של נוילנד – האם אוטופיה היא או בריחה מהמציאות?
והשלישית היא כללית - האם אדם יכול להתחיל מחדש באמת, או שמא העבר תמיד רודף אחריו? כנראה שהתשובה לגביה נעוצה ברשות הנתונה.

ספר מצוין, מומלץ מאד מבחינתי.

» ביקורות נוספות של Josefico
» ביקורות נוספות על נוילנד