ביקורת ספרותית על פונטנלה - ספריה לעם #500 מאת מאיר שלו
ספר בסדר

---

הגיע הזמן להרכין ראש ולהודות בצער: אני לא מצליחה לאהוב מאוד את הספרים של מאיר שלו. רק קצת. הכתיבה שלו יפיפיה, שנונה, מקורית ומלאת הומור וחן. השימוש שלו בשפה העברית הוא וירטואוזי. להטוטן של מילים. יש לו רעיונות מצחיקים ודמיון עשיר להפליא.

אבל בדרך כלל כשאני קוראת ספר שלו, אני מוצאת את עצמי, לפחות עד אמצע הספר, נאבקת ברצון לעשות דברים אחרים ולוותר. בעיקר בגלל היעדר עלילה מרכזית, היעדר פואנטה, עודף דמויות, וקצת יותר מדי תיאורי טבע ונוף, שכתובים יפה אבל מייגעים.

'פונטנלה' לא הגרוע בספריו מבחינה זו ('עשו' מתיש ממנו) וגם לא הטוב שבהם ('יונה ונער' מרתק ממנו) אבל הוא בהחלט ההזוי ביותר, וזו היתה הבעיה העיקרית שלי הפעם. הדמויות שלו תמיד מיוחדות ושונות, אבל בספר הזה כבר מדובר בהתפרעות מוחלטת.

מי שלא קרא ומתכוון לעשות את זה, כדאי שידלג על הקטע הבא צפוף הספויילרים, אבל כשאני אומרת הזוי, אני לא מתכוונת דווקא למאפיינים על-טבעיים למיניהם של הגיבורים, כדוגמת היכולת לראות את העתיד בעזרת הפונטנלה (מרפס פתוח), או אבדן הזיכרון הזמני בעת הקזת דם, זרע וחלב, אלא לכך שכל ההתנהגות של הגיבורים, כל מעשיהם, נטולי היגיון או הסבר וחסרי קשר למציאות.
למשל: איש שסוחב אישה על הגב לאורך כל המדינה, גבר שבזקנתו מתכווץ ובוחר להיכנס לתוך אינקובטור, ילדים שנשלחים מכל הארץ לישון בלילות במיטה עם איזו דודה רחוקה כי קשה לה לישון לבד, מורה לטבע שמחליט להישאר בגינה כדחליל לשארית חייו, מבשלת ערביה שמשליכה לפח את התבשיל אם היא לא מקיאה ממנו, ריב בין אשה לאחות של בעלה למי שייכים ה'שחורים' שלו בגב ועוד ועוד, לכל אורך הספר, הדמויות מתנהגות באופן תמוה ונטול הסבר שרק מעורר את השאלות "למה?" ו"איך?" שיישארו לעולם ללא מענה.

אז לזכותו יאמר שהספר משעשע. ואהבתי את הרעיון של תיאור מוקצן של משפחה ישראלית על כל השגעונות שלה ו'אמרות השפר' האלה שנחקקות לדורי-דורות, אבל בהיעדר מתח עלילתי, או דמות סבירה כלשהי שאפשר להזדהות איתה ועם מעשיה, ובהיעדר מניעים להתנהגותן הביזארית של הדמויות לאורך כל העלילה, לא הצלחתי להתחבר לא לסיפור ולא לגיבוריו.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על פונטנלה - ספריה לעם #500