ביקורת ספרותית על פונטנלה - ספריה לעם #500 מאת מאיר שלו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 28 ביולי, 2017
ע"י מחשבות


פונטנלה הוא האחרון בשבעת הרומנים של שלו שקראתי. רומן רוסי גרם לגלים גבוהים בביצה הספרותית שלנו, אחריו באו כימים אחדים ועשו, המשיכו בגלים, ולפתע, אך לא במפתיע, בביתו במדבר ופונטנלה זכו לפחות תשומת לב ואהדה. עברה תקופה וקיבלנו את יונה ונער המרגש ואת שתיים דובים, סוג של מופת.
אל בביתו במדבר חזרתי כשמאיר שלו קידם את ספרו גינת בר. ספר נהדר בביתו במדבר. החלטתי להמשיך בתנופה עם פונטנלה הזנוח ו... הפתעה, שוב סוג של מופת.
כשבאים לסקר ספרים של שלו נמצאים בבעיה. העברית של שלו מהממת, רהוטה, מדוייקת. אי אפשר לעקוף אותו לא משמאל, לא מימין ולא בשום צורה אחרת. הוא סוג של כותב-על. שלו כותב על מה שהוא יודע ויש הרואים בזה עוד מאותו דבר. עולמם צר כנמלה. שלו הוא בדיוק מסוג הכותבים שגם על נמלה יש הרבה מה לומר וזה מחכים, משעשע, מרתק.
מה זה פונטנלה? טוב ששאלתם. זה מַרְפֵּס. ומה זה מרפס? כל מי שרגיל להסניף תינוקות, יודע שיש חלק בראש, מעל המצח, שם יש חלק כזה בעצמות שטרם נסגר. העצמות שם מתאחות בגיל שנתיים בערך. אצל מיכאל יופֶה, המספר, זה לא התאחה והוא נשאר עם פונטנלתו פתוחה ורגישה לעולם. לכן הוא, לדבריו, השפוי במשפחת יופה, זה הראוי לספר את סיפורם, זה היודע לנבא מראש מותם הקרוב של אהוביו.
מיכאל יופה מספר את סיפור "חצר יופה". החצר התחילה עם דויד יופה, הר אדם מתולתל, הפוגש את מרים יופה, לא ממש קרובים "מהדם". הם נפגשים במרכז הארץ, הוא משכנע אותה לעלות על גבו, להקל עליה את ההליכה הארוכה ולהיות גבוהה ממנו, וכך הם יוצאים למסע צפונה. מוחו מוח ציפור והוא זוכה במה שיש לה לתת: כיוון, החלטה, אהבה, מרק רותח. היא עולה על גבו ומתחילה לכוון אותו עד שהם נוחתים במקום שהוא כנראה היום קריית טבעון. שם, בעמק השטוח, הם מקימים בית על הגבעה הצופה על כל הסביבה, במשך הזמן מרים תהפוך לאמומה ודויד לאפופה. מחנה בתם יוולד מיכאל, שיספר את סיפור החצר בו אין רגע דל ואין נפש אחת נורמלית.
הסיפור כולו אנקדוטלי. מיכאל טווה את סיפור החצר הגדולה על דמויותיה הביזאריות, מכניס מכל טוב למרקחת וזו משעשעת, מאלפת, מתפתחת למרות דמויותיה המסרבות להיכנס לאיזשהו שטנץ מוכר.
אפופה הוא ראש החצר, על פיו יישק דבר, אינטלקטואל גדול הוא לא וכשהוא חוזר משדותיו, הוא מצפה למרק רותח, בו אף הכפות תימסנה. גם הפירה עם תלולית הבצל חייב להיות מדויק. כשהוא לא מתנהג כמו שאמומה מצפה, זה המקום לנקום בו עם מרק לוהט, אך לא רותח. שניים מנכדיו הם מיכאל וגבריאל. גבריאל הוא הנכד האהוב, הומו המביא את צוות הנאהבים לגור בחצר, בוויגום. אחת מבנות אפופה תברח לאוסטרליה עם גרמני מהיטלר יוגן, אביו של מיכאל בוגד באמו עם שכנה בכפר הסמוך, המכונה רוצחת ע"י אמו. אביו בס"כ רוצה לאכול בשר ולחוש בשר, דברים שחנה, אמו של מיכאל, צמחונית אדוקה, מונעת ממנו. אחת מבנותיו של מיכאל בעלת פאב בתל אביב והבן גאון מחשבים. אלא שכל הפרטים האלה נמסים אל מול העברית המדהימה, המטפורות שומטות הלסת, חדות האבחנה והשעשוע הנודף מכל דף. בחצר יופה אוהבים את החיים, אוהבים לאכול, אוהבים את אהבת הבשרים ולא ממש חשוב מי עם מי, אפילו זה גבריאל עם צוות הנאהבים, אביו של מיכאל עם הרוצחת או אהבתה של בתיה לגרמני, אהבתו של מיכאל אל אניה, זו שהצילה אותו בגיל חמש משריפה, מאז היא אמו השניה, זו המאכילה אותו מאכלים טעימים, עושה לו קרחת ומלמדת אותו על אהבה. אז מה אם בעלה מנהל בית הספר בו לומד מיכאל הילד?
בקריאה בספר מתמוגגים מכל פסקה. אין דבר מיותר, אין אמירה סרת טעם, יש עברית מהוללת ומדוייקת. דווקא ספר נחבא אל הכלים כמו פונטנלה יעניק שעות רבות של נחת. אין מי שכותב כך בישראל.
סוג של מופת, כבר אמרתי?
37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רותה (לפני שנה ו-7 חודשים)
בדיוק סיימתי אותו. ביקורת מעולה שבמעולות, גם הכתיבה שלך היא סוג של מופת.
יובל (לפני שנה ו-10 חודשים)
ספר משעמם לחלוטין בלי עניין או עלילה או תובנה.
מחשבות (לפני שנה ו-10 חודשים)
אנטרקוט זה בטח לשבח.
ערגה (לפני שנה ו-10 חודשים)
אין על שלו...
אנטריקוט?? בעעעע...זה לזלזל בשלו, לדעתי. (למרות שהתכוונת לשבח)
מחשבות (לפני שנה ו-10 חודשים)
לא מבין איך שלו קשה למישהו. למישהו קשה לאכול עוגת פרימיום? אנטרקוט?
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
נכון... נזכרתי בזה רק כשכבר הייתי בכנס והצטערתי שלא דיברתי איתך קודם.
רונדנית (לפני שנה ו-10 חודשים)
או פפריקה שכחתי להפגיש אותך עם פאר, לא נורא , על זה בדיוק דיברתי, עכשיו הבת שלי מדקלמת את שמות הספרים של מאיר שלו בכך הם עשו את מלאכתם.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
גם אני שמעתי היום את מאיר שלו בכנס נוער קורא. דווקא נהניתי, ואני חושבת שלא רק אני. מה שהיה משעשע, שבכל פעם שהוא הזכיר את אחד מספרי הילדים שלו (איתמר מטפס על קירות, אבא עושה בושות, הטרקטור בארגז החול) האולם רעד ממחיאות כפיים. לעומת זאת השמות רומן רוסי, שתיים דובים, הדבר היה ככה שהזכיר לא זכו לשום תגובה. בכל זאת, ההרצאה שלו היתה מאוד רלוונטית בעיניי.
רונדנית (לפני שנה ו-10 חודשים)
היום היה כנס נוער קורא באוניברסיטת תל אביב, הבת שלי חזרה משם נפעמת. אחד המרצים היה שם מאיר שלו ולדבריה הוא היה משעמם, האמת, יכול להיות שהבחירה בו לכנס נוער קורא טעות היא כיוון שהכתיבה שלו לא מופנת לנוער אבל היתרון הוא שלפחות יכירו את ספריו לקריאה עתידית. גם עבורי הוא לא תמיד קל.
אנקה (לפני שנה ו-10 חודשים)
מה ? כל כך התגעגעת אליי שפנית אל חמדת בתור אנקה ?

ביקורת יפה. אהבתי את אהבתך למאיר שליו המוכשר עד מאוד.
מחשבות (לפני שנה ו-10 חודשים)
נכון, אנקה. הדיוק ההיסטורי אמנם חשוב, אבל אווירת ההיסטוריה ששלו מכניס לספריו פשוט מרוממת נפש. גם הכתיבה המופלאה, כמובן.
חמדת (לפני שנה ו-10 חודשים)
מחשבות -כמי שקראה את כל ספריו של שלו שאף נלקחו ממני לספריות בנותי , הזכרת לי נשכחות אודות הספר .אני זוכרת שנהניתי ,אם כי אתה הזכרת את העלילה. הביקורת שלך נפלאה ואהבתי אותה.וסתם להערה :אורי מרעננה לא רק קורא ספרי היסטוריה אלא גם מיני תופינים אחרים,איני מסכימה עם דעתו,אבל אני רואה עין בעין מדוע אתה אוהב את ספרי שלו.
אברהם (לפני שנה ו-10 חודשים)
העברית..
"העברית של שלו מהממת, רהוטה, מדוייקת. אי אפשר לעקוף אותו לא משמאל, לא מימין ולא בשום צורה אחרת. הוא סוג של כותב-על".

הגדרה מדויקת להפליא.
מחשבות (לפני שנה ו-10 חודשים)
אורי, אכלתי עכשיו שזיף מדהים. שום תובנות, אבל עונג מדהים. זה מאיר שלו. עונג של כותב מחונן. מחפש תובנות? המשך לקרוא ספרי היסטוריה משמימים.
אורי רעננה (לפני שנה ו-10 חודשים)
מצטער, אני מוקיר את העברית של מאיר שליו אבל, העלילה..פלסטית, סיטקום של מצבים שמתוארים מצוין.
ואחרי כל זה, אני שואל אותך , מחשבות, עם מה יצאת כשנגמרה הקריאה וסגרת את הספר?
יש ספרים שאני נזכר בתובנות שבהם.
אלו תובנות יש בסיפור?
חגית (לפני שנה ו-10 חודשים)
גם אני לא הצלחתי לשרוד אף ספר של שלו. אך הביקורת מצויינת.
רחלי (live) (לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת מעולה, הספר היחיד שקראתי של מאיר שלו הוא יונה ונער, אבל ניכר שאתה אכן אוהד אותו. יפה ושבת שלום.
חגית בן חור (לפני שנה ו-10 חודשים)
סקירה נפלאה, מסכימה עם אוקי לגבי מאיר שליו, גם אני לא הצלחתי לשרוד את ספריו מלבד "הכינה נחמה" שחרשנו עליו והוא אחד מספרי הילדים האהובים עלי ועל ילדי.
מרגישים את האהבה שלך לספריו וכתיבתו מבין המילים ואתה לא פחות רהוט ומדויק ממנו.
לי יניני (לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת מופתית...תענוג להתחיל את הסופש עם הביקורת הזו מרגישים בכתיבה את אהבתך לספר.
תודה
yaelhar (לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת מצויינת.
את "רומן רוסי" ו"עשו" לא אהבתי, אז לא נסיתי עוד (למרות שאת "שתיים דובים" אקרא אם יזדמן לי) אבל הביקורת מעניינת.
דני בר (לפני שנה ו-10 חודשים)
סקירה מדויקת מאוד, שעושה דיאגנוזה נהדרת וחדה של הסופר וגם של הספר עצמו.
אני מאוד אוהב את ספריו של מאיר שלו, בין אם בגלל השפה העשירה אותה ציינת, בין אם הדמויות, או אפילו סתם בגלל הנופים, גם האנושיים, של עמק יזרעאל ונהלל ששימשו לנו בית עד היציאה שלנו לשליחות בחו"ל.
שבת שלום.
מחשבות (לפני שנה ו-10 חודשים)
זה מופתי ושתיים דובים גם לא יאכזב.
רונדנית (לפני שנה ו-10 חודשים)
מחשבות, אהבתי מאד את הסקירה, מעולה מדוייקת ומסקרנת קראתי מספר ספרים של מאיר שלו, עכשיו הכנסתי לרשימה עוד ספר. זקוקה למשהו מופתי.
אוקי (אורית) (לפני שנה ו-10 חודשים)
נעמי, אין לי דעה, לא הגעתי עד לשם...
נינה (לפני שנה ו-10 חודשים)
מחשבות (לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה לכן. מאיר שלו הוא כנראה הכותב מס' 1 שלנו.
חני (לפני שנה ו-10 חודשים)
מחשבות זה מרגש להתלהב בצורה כה טוטאלית מספר.מרגישה את ההתלהבות ממך.אני אוהבת את העברית של שלו
אך יש שיעמום כרוני בעלילה.היא טרחנית
ומעייפת מפאת עומס או כבדות של המוני פרטים.
כמו קודמי תמיד אמרתי שיגיע יום שאתחיל ספר של שלו וגם אסיים אותו.
כתוב יופי.
אירית (לפני שנה ו-10 חודשים)
מחשבות , הפעם התעלית !
ביקורת מעולה לסופר גדול .
תודה.
נעמי (לפני שנה ו-10 חודשים)
אורית אני איתך, כל ביקורת מתפעלת גורמת לי להרהר - אולי אנסה שוב? את יונה ונער למשל לא ניסיתי, מה דעתך עליו? כן הצלחת לסיים?
אוקי (אורית) (לפני שנה ו-10 חודשים)
סקירה יפה מאוד. לא אוהבת את הסגנון של מאיר שלו. לא הצלחתי "לשרוד" אפילו ספר אחד שלם שלו, כל הניסיונות ננטשו (להוציא ספרי הילדים הנפלאים שלו), למרות הסגנון המופתי, לא מצליח "לדבר" אליי.
יפה מאוד כתבת - כבר אמרתי.

חגית (לפני שנה ו-10 חודשים)
נשמע מרתק.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ