ביקורת ספרותית על אל תיגע בזמיר - ספריה לעם #076 מאת הרפר לי
ספר טוב

---

אין לי אלא להצטרף לדעת הרב כאן הגורסת כי זהו ספר טוב ומרגש.

תמיד תהיתי מה מביא אדם להפגין את דעותיו הגזעניות בדרך אקטיבית, שהרי רובנו חוטאים, פה ושם, בדעות קדומות הנוטות לעיתים לגזענות- אך מכאן ועד לפעילות גזענית מתלהמת ארוכה הדרך. הספר הזה חיזק את דעתי (שאולי גם היא קדומה) שגזענות אקטיבית עשויה להיות פן לא נעים של חיי קהילה סגורה ומלוכדת, חיים, שמנסיוני הקצר איתם, מקשים על חשיבה עצמאית והליכה כנגד הזרם.

והנה קם אדם כאטיקוס וקורא תיגר על ערכי הקהילה, תוך כדי 'הפקרת' ילדיו ללשונות הרעות ואפילו לסכנה ממשית.
בחינת התנהגותו כהורה העסיקה אותי, בעצם, במהלך קריאת הספר.

"לפעמים אני חושב כי הנני אב לא יצלח, אלא שאין לילדי איש מלבדי. בטרם ישא ג'ם עיניו אל מישהו, ישא אותן אלי, ועל כן שקדתי ללכת בדרך הישר, כדי שאוכל להישיר הבט אל עיני בני..."

בחברה שבה אני חיה, מקום שבו דיון מעמיק על טיב ומגוון סוגי המרק בתפריט הפעוטון הוא לגיטימי, סביר שטובתו המידית של הילד היתה דוחקת את רגלי העמידה הנחרצת על קיומם של ערכים אוניברסליים (והרי הגנה על טובת הילד היא ערך נאה בפני עצמו).

ספק אם התנהגותו של אטיקוס היתה מעוררת בי התפעלות אם היה נלחם על ערכים, שהם, בעיני, ראויים פחות משמירה על זכותו של כל אדם לדין צדק ורגישות לכבודו של כל אדם, אבל במהלך קריאת הספר מצאתי את עצמי לא פעם מקנאה בהורות שלו וגם בילדיו שזכו להורה כזה.

אגב הביקורות הקודמות, לא שמתי לב לריבוי דמויות חריג בספר או לדמויות מיותרות באופן בולט, המקשות על המעקב אחרי העלילה.

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על אל תיגע בזמיר - ספריה לעם #076