ביקורת ספרותית על הקרקס הנסתר - ספריה לעם #705 מאת ג'ניפר איגן
ספר בסדר

---

במשך שנים התפתח לו ז'אנר ספרותי ייעודי - ספרות "טיסה". אליו נוהגים לשייך ספרים קלילים, לא מחייבים, לא כבדים, אפשר שאפילו סתמיים. העיקר להעביר את הזמן איכשהו. הגעתי למסקנה שישנם גם "ספרי מילואים" במלחמה.

החל מה-7.10.23 בשעה 15 אני במילואים. תחילה לא לקחתי שום ספר, מתוך מחשבה שניכנס מהר ללחימה וקריאה לא תהיה בראש מעייניי בלשון המעטה.

אולם לאחר טרטורים כאלה ואחרים – דרום, צפון וחוזר חלילה, התברר לי כי בכל זאת אוכל להקצות לעצמי עתים לקריאה ובאפטר הראשון שהיה לי, הצטיידתי בספרים מזדמנים. עד מהרה התחוור לי כי לא כל ספר הוא "ספר מילואים" מוצלח. כדי להיות חלק מהז'אנר עליו לעמוד ב- 3 פרמטרים ברורים:

1) זרימוּת. כשהזמן לא מצוי בשפע, האדם הרחק מסביבתו המוכרת, שרוי במתח מתמיד או לסירוגין, על הספר שלו להיות מקור לבידור ואסקפיזם, אשר לא מוסיף עול על הקורא.


2) ריגוש. הספר צריך לסחוף ולרגש את החייל, להעביר אותו לחיים מקבילים ומרתקים.


3) עומק. מילואימניק בעת מלחמה נמצא בסכנה פוטנציאלית ובחוסר וודאות. הוא רואה ערך מוסף בספר שמספק לו תובנות מרתקות, מהם הוא יוכל לשאוף השראה להתמודדות עם המצב. בכלל מלחמה הוא כר פורה מאוד למחשבה פילוסופית.

בקיצור זר"ע . כדאי גם שיהיה לו עוד משהו: סקס אפיל , אם כי זה לא חובה. לכן לא הכנסתי בראשי תיבות (האמת גם לא רציתי להרוס את הזר"ע) . למשל עדיף שזה יהיה ספר פולחן כמו "למי צלצלו הפעמונים" או " במערב אין כל חדש" . גם סיפורי צ'כוב הולך. ניתן גם שיהיה ספר חדיש ואופנתי.

את ג'ניפר איגן הכרתי מספרה "מפגש עם חוליית הבריונים", אותו קראתי לפני כעשור. הוא היה לא רע, אם כי זכורות לי ממנו תחושת כבדות וכתיבה לא מאוד זורמת. אבל אחרי שנים כה רבות החלטתי שבא לי לנסות עוד משהו ממנה.
גיבורת "הקרקס הנסתר" היא פיבי, נערה מתוסבכת, שזה עתה מלאו לה 18. בשנותיה המעטות צברה פיבי סבל נפשי המספיק לחיים שלמים. היא איבדה את אביה ממחלה בגיל צעיר. הוא היה צייר חובב לא יוצלח, בעל נפש אמן, שנאלץ לוותר על תשוקתו ועבד כל חייו בחברת מחשבים. אפשר שזה מה שגם גרם למחלתו. האב פיתח קשר פסיכולוגי לא בריא אל בתו פיית', הגדולה מפיבי בשמונה שנים. הוא צייר אותה בכל הזדמנות, תוך שבלי משים הוא מפעיל עליה לחץ עצום. פיית' הייתה המוזה שלו, כששני ילדיו הנותרים פיבי ואחיה ברי זוכים אולי לפרומיל מיצרו האמנותי.

פיית' עצמה סיימה את חייה בגיל צעיר – ב-1970. אלה היו חיים סוערים מאוד כשברקע שנות ה- 60. היא החליפה בני זוג רבים, הצטרפה לארגון מחתרתי כי לא יכלה שלא לנסות לתקן את העולם, התנסתה במיני סמים, בקיצור חוותה את הקלישאה של הסיקסטיז במלואה.

פיבי מצויה בסימביוזה רגשית עם אמה האלמנה והמתייסרת ונקרעת בין זה לבין המשיכה לתעלומת חייה ומותה של אחותה. היא אוזרת אומץ ויוצאת למסע באירופה בעקבות פיית' כשהיא עוברת וחווה חלקית את חייה של פיית'. אך עד מהרה היא מגלה שהיא עשויה מחומר שונה בתכלית מאחותה הגדולה ועליה לגלות את עצמה כפי שהיא. על הדרך היא גם מעורבת בקשר מיני אינטנסיבי עם האקס המיתולוגי של פיית' . בעיניי יש בזה משהו קריפי .

הספר לא מצליח לגעת באמת, לא מבחינה ריגשית ולא מבחינה אינטלקטואלית. מסע ההתגלות של פיבי מתרחש בשנים 1978/9 – תקופה בהחלט מעניינת, אולם מכיוון שפיית' סיימה את חייה ב-1970, אז בעלילה יש הרבה עיסוק בשנים שלפני כן, דהיינו הסיקסטיז. עם זאת הוא לא באמת מעביר את האווירה של אותו עשור. מה שכן, יש בו תשובה מוחצת מסוחר סמים מזדקן לשאלה מדוע הסיקסטיז נגמרו במפח נפש אם היה כל כך טוב בהן.
"היה טוב אז"... "כמו להתאהב. בטח, אתה רוצה את ההתחלה. אבל אתה כבר יודע את הסוף"
"מה הסוף?"
"בדיוק כמו הכל... הולך רחוק מדי, נהיה ההיפך... רוצים שלום, ובסוף לוקחים נשק כדי למצוא אותו. משתמשים בסמים כדי לפתוח את התודעה ואז חושבים רק איפה אפשר להשיג עוד סם. אוהבים לחיות, אבל מתים ומתים ומתים...

כשאני כותב את הביקורת הזו, עוברת בי התחושה שאולי בכל זאת מדובר בספר טוב. אולם כשאני נזכר שוב, אני רואה בעיני רוחי ספר מתיש מאוד, עמוס בתיאורים מיותרים וארוכים, שמדי פעם מתפלק איזה קטע יפה אפילו.
בגדול זה ספר עם הרבה רוח וצלצולים, אך הביצוע בפועל פושר במקרה הטוב. בסוף שניים וחצי כוכבים (בלחץ) שעוגלו לשלושה. אחפש לי ספר מילואים מוצלח יותר.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על הקרקס הנסתר - ספריה לעם #705