ביקורת ספרותית על לחסל מאת מישל וולבק
ספר בסדר

---

גילוי נאות - אני סובל מספויילרופוביה קשה. עד כדי כך שאני אפילו מוותר על התקציר מאחורה לפני שאני קורא את הספר. מכיוון שאני מעריץ גדול של הלל הזקן אני דוגל באימרתו "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" (מסתבר שזה הנוסח ולא הפוך), אני אשתדל לא לעשות את זה בביקורת הזאת.
הספר מתרחש בשנים 2026-2027, ממש מעבר לפינה, כשסרטונים מטרידים מתחילים לצוץ ברשת ומדירים שינה מעיני שירות הביטחון הצרפתי. קודים לא ברורים, סרטוני רצח וחבלה העשויים בטכנולוגיה לא מוכרת. מי שאיכשהו עשוי לעזור בתעלומה הוא פול רזון.
פול הוא איש קריירה מצליח ומשכיל שעובד בלשכת שר האוצר של צרפת. אך מן הבחינה האישית הוא כישלון - אין לו ילדים, נישואיו מתפרקים והוא לא מצליח ליצור קשרים חברתיים שאינם מבוססים על עבודה. הוא לא בקשר עם אחיו ואחותו ולא יודע דבר על אחייניו. כל זה לא מתוך כעס או טינה על משהו שקרה, אלא פשוט מחוסר עניין (ואולי זה הכי גרוע).
כשאביו של פול מקבל שבץ ומתאשפז, המשפחה מצליחה להתאחד סביב הטיפול בו ואף נישואיו של פול זוכים להזדמנות שנייה. אך זה לא הסוף הטוב לו קיווינו ואפילו לא אמצע הספר. מכאן והלאה יקרו עוד לא מעט דברים.
חשוב לציין שפול לא אדם רע, הוא תוצר בלתי נמנע של המודרניות לתפיסתו של וולבק.
בכלל, העתיד המאוד קרוב על פי וולבק קודר - אירופה בשקיעה - אנשים חיים בערי ענק חסרות נשמה, זוגות לא מצליחים לתפקד בנישואים ולא מולידים ילדים, למשפחה כמעט אין משמעות וכל מהות האושר סובבת סביב הקריירה. את החלל של חוסר המשמעות ממלאים האנשים על ידי אמונות ניו-פגאניות, מיסטיות ושאר הבלי הניו אייג'. ותופעות של א-מיניות וסחר של הריונות מתפשטות.
לאורך הספר פול חולם חלומות, הרבה חלומות. מה פירושם? לא ממש ברור, אבל מכיוון שהם רבים אני מניח שוולבק לא טרח לשווא לספר לנו עליהם. לכן חשבתי על רעיון שמשתלב לא רע במסר הכללי של הספר. החלומות שפול חולם הם נבואת זעם של וולבק לעתיד האנושות. אין לי פירושים לכולם, אבל מוחי הקודח הצליח לקשר כמה מהם לחוסר ניוד חברתי, יחס מחפיר לקשישים, יחסים רומנטיים בעידן הטכנולוגי שהם חסרי מגע ורגש, תרבות צריכה מוגזמת וביסוס האושר על קריירה. מה שמחזק את התפיסה הזאת הוא שכשהמשפחה מתאחדת בשל הטיפול באב, החלומות כמעט ונפסקים. כאילו זהו הפתרון לבעיה.
וולבק גם פותח צוהר אל מאחורי הקלעים של הפוליטיקה המודרנית חסרת האידיאולוגיה המבוססת על אינטרסים צרים. הצהרות חסרות תוכן שנועדו רק לקושש מצביעים. רובה ככולה תלויה בהנחיות יועצים וקואוצ'רים למיניהם שהם הקובעים איך להראות ולדבר. השכבות המשכילות באוכלוסייה, שהתפישות שלהן מזמן לא רלוונטיות, מבחינות בכך. הן עייפות מפוליטיקה ואינן יוצאות להצביע. מנגד השכבות הנמוכות יותר, המצביעות בהמוניהן, מעלות לשלטון מפלגות פופוליסטיות.
לדעתי הזעקה העיקרית של וולבק בספר היא צמצום הילודה באירופה. הגסיסה והמוות מורגשים לכל אורך הספר, אך אף אחד לא נולד. ילדים לא מעורבים כמעט בכלל בעלילה ובקושי מוזכרים, כאילו הם לא חשובים - עולם של מבוגרים. יש עיסוק גם בהגירה כפתרון, אבל הוא לא חד משמעי. מחד, הרבה מהגרים השתלבו יפה ומחזיקים במשרות מכובדות. מאידך, יש אזכור של שכונות מהגרים המשולות לחומר נפץ. גם מזימת הטרור קשורה לזה, כשיעדי המתקפות - ספינה המיבאת סחורה מסין, בנק זרע, אונייה של מהגרים, מפעל לתכנות של אנשים (או משהו כזה) - כולם פתרונות מלאכותיים לירדה בפיריון. כאילו וולבק אומר לנו שעשינו צעד אחד יותר מדי. כאן אין פתרון מלאכותי והקדמה לא תעזור במאזן הדמוגרפי - פשוט תעשו ילדים.
אגב הפיגועים, וולבק עושה בספר תרגיל יפה וכבר בתחילתו שותל את סיפור מזימת הטרור במוחו של הקורא. ככל שהספר נמשך (ונמשך ונמשך...) ומספר את סיפורם של פול ומשפחתו, ככה הציפייה של הקורא התמים לאיזה מגה פיגוע שיחסל את האנושות הולכת וגוברת. זה בזמן שוולבק מסביר לו למה האנושות למעשה כבר מחסלת את עצמה.
התלבטתי מאוד כמה כוכבים לתת לספר הזה. מחד, יש בו אמירה בעלת חשיבות, תחכום ועומק. מאידך, לא נהנתי ממש לקרוא אותו, יש קטעים מעיקים ומשעממים והעלילה נמתחת שלא לצורך. החצי הראשון של הספר לא ראוי ליותר משני כוכבים, כשבשני הספר משתפר. יתכן שזה משהו קלוקל בתרגום או שזה הסגנון של וולבק שאני לא ממש מכיר.
סה"כ בינוני מאוד, אפשר לוותר.

» ביקורות נוספות של Ranran
» ביקורות נוספות על לחסל