כשהגעתי לעמוד 12 (הספר מתחיל בעמוד 9...) חשבתי לנטוש אותו. לא קראתי מעולם את ספריו של וולבק והיה לי קשה מאד למצוא בו עניין. בכל זאת נשארתי ובכל פעם שהפסקתי את הקריאה, רציתי מאד לחזור אליו. הוא מהספרים האלה שניתן להגדירם כ"קלים לקריאה, אך קשים לעיכול". הספר קריא מאד, ממש חווית קריאה נוחה. אבל וולבק מאתגר את הקורא עם סיפר מרובה רבדים, ביניהם הוא עובר באלגנטיות מרשימה.

במרכז הסיפור עומדת הדמות של פול רזון, המילה פריווילג, בהקשר הצרפתי, הולמת אותו נפלא: בנו של בכיר בשירותי הבטחון בעבר ובוגר ה-ENA בית הספר הגבוה למנהל המהולל, יועצו של שר האוצר רב העוצמה. הוא נשוי לפרודנס המבריקה (וכמובן החטובה). אבל לא הכל תקין. הוא חי עם אשתו כשני שותפים לדירה מושכרת. הקשר שלו עם משפחתו רופף. רק אירוע מוחי שעובר אביו מקבץ את המשפחה הגרעינית. וולבק מנצל את ההזדמנות לאכלס את המשפחה במגוון דמויות המייצגות מאפיינים שונים בחברה הצרפתית ומשתמש באמצעי זה כדי לתאר רבדים מסוימים בחברה הצרפתית. וולבק מתאר ביד אומן את הדמויות המרתקות שיצר. הוא לא מהסס לקחת אותם למסע מטלטל ומייסר במציאות מאתגרת וכואבת. את הישועה או הנחמה, לעיתים הזמנית בלבד, מוצאות הדמויות באהבה ובמין. ברקע וולבק מתחשבן עם מערכת הסיעוד של צרפת.

הרובד השני, הוא הרובד הפוליטי. העלילה מתרחשת בעתיד הקרוב – מערכת הבחירות לנשיאות צרפת ב-2027 על שלל דמויותיו והמניעים שלהם. וולבק נכנס לקרביים של הפוליטיקה הצרפתית על "הטריקים והשטיקים" שלה. וולבק אינו מנסה לתאר משהו יוצא דופן, אלא מה שניתן להגדיר כ-"MORE OF THE SAME": מועמד המרכז מול מועמד החזית הלאומית בסיבוב המכריע.

הרובד השלישי הוא חוסר האונים של שירותי הבטחון בצרפת ובעולם להתמודד עם איום טרור מסוג חדש. פיגועים מתוחכמים ביותר נגד מטרות שונות, חלקן כך מסתבר מטרות איכות משפיעות על הכפר הגלובלי. זהות המבצעים מעלה השערות שונות וולבק מנצל זאת כדי לפרוס בצורה מעניינת שלל של גישות אנטי ממסדיות קיצוניות החל במתנגדי הגלובליזציה וכלה באלה המטיפים לחיסול המין האנושי נוכח הנזק שהוא גורם למערכת העולמית. ברובד זה וולבק פורס השקפות שונות בנוגע למאבק בין הטוב לרע בהסטוריה האנושית.

וולבק מפליא בתיאורי הנוף והטבע כמו ולמעשה כותב שיר הלל לגסטרונומיה הצרפתית. למקרא התיאורים על יופיו של מחוז ברטאן ואיזור בוז'ולה, התחשק לי לעזוב הכל ופשוט לעקור לשם...כושר התיאור שלו מרשים גם כשהוא מתאר איזורים אורבניים על יופיים וכיעורם.

במהלך הקריאה תהיתי מהו הנושא המרכזי. האם דמות האב שהפך לכמעט צמח ויחסיו עם ילדיו ומשפחתו הקרובה, או שמא זו מערכת הבחירות לנשיאות צרפת? אולי ההתמודדות מול איומי הטרור? וולבק משתמש בכל הדמויות והנושאים הללו ביד אומן. משסיימו את הדמויות את תפקידן, הן יורדות מהבמה ומפנות אותה לשניים בלבד, בסוף לירי ומפעים.
וולבק אמר על עצמו את הדברים הבאים: "אני סופר של העידן הניהיליסטי, ושל הסבל הקשור בניהיליזם". אכן, הרוח הזו שורה על היצירה הזו, אך אינה מסתירה רגעים קסומים של יופי ורוך.

כשהגעתי לעמוד 12 (הספר מתחיל בעמוד 9...) חשבתי לנטוש אותו. לא קראתי מעולם את ספריו של וולבק והיה לי קשה מאד למצוא בו עניין. בכל זאת נשארתי ובכל פעם שהפסקתי את הקריאה, רציתי מאד לחזור אליו. הוא מהספרים האלה שניתן להגדירם כ"קלים לקריאה, אך קשים לעיכול". הספר קריא מאד, ממש חווית קריאה נוחה. אבל וולבק מאתגר את הקורא עם סיפר מרובה רבדים, ביניהם הוא עובר באלגנטיות מרשימה.

במרכז הסיפור עומדת הדמות של פול רזון, המילה פריווילג, בהקשר הצרפתי, הולמת אותו נפלא: בנו של בכיר בשירותי הבטחון בעבר ובוגר ה-ENA בית הספר הגבוה למנהל המהולל, יועצו של שר האוצר רב העוצמה. הוא נשוי לפרודנס המבריקה (וכמובן החטובה). אבל לא הכל תקין. הוא חי עם אשתו כשני שותפים לדירה מושכרת. הקשר שלו עם משפחתו רופף. רק אירוע מוחי שעובר אביו מקבץ את המשפחה הגרעינית. וולבק מנצל את ההזדמנות לאכלס את המשפחה במגוון דמויות המייצגות מאפיינים שונים בחברה הצרפתית ומשתמש באמצעי זה כדי לתאר רבדים מסוימים בחברה הצרפתית. וולבק מתאר ביד אומן את הדמויות המרתקות שיצר. הוא לא מהסס לקחת אותם למסע מטלטל ומייסר במציאות מאתגרת וכואבת. את הישועה או הנחמה, לעיתים הזמנית בלבד, מוצאות הדמויות באהבה ובמין. ברקע וולבק מתחשבן עם מערכת הסיעוד של צרפת.

הרובד השני, הוא הרובד הפוליטי. העלילה מתרחשת בעתיד הקרוב – מערכת הבחירות לנשיאות צרפת ב-2027 על שלל דמויותיו והמניעים שלהם. וולבק נכנס לקרביים של הפוליטיקה הצרפתית על "הטריקים והשטיקים" שלה. וולבק אינו מנסה לתאר משהו יוצא דופן, אלא מה שניתן להגדיר כ-"MORE OF THE SAME": מועמד המרכז מול מועמד החזית הלאומית בסיבוב המכריע.

הרובד השלישי הוא חוסר האונים של שירותי הבטחון בצרפת ובעולם להתמודד עם איום טרור מסוג חדש. פיגועים מתוחכמים ביותר נגד מטרות שונות, חלקן כך מסתבר מטרות איכות משפיעות על הכפר הגלובלי. זהות המבצעים מעלה השערות שונות וולבק מנצל זאת כדי לפרוס בצורה מעניינת שלל של גישות אנטי ממסדיות קיצוניות החל במתנגדי הגלובליזציה וכלה באלה המטיפים לחיסול המין האנושי נוכח הנזק שהוא גורם למערכת העולמית. ברובד זה וולבק פורס השקפות שונות בנוגע למאבק בין הטוב לרע בהסטוריה האנושית.

וולבק מפליא בתיאורי הנוף והטבע כמו ולמעשה כותב שיר הלל לגסטרונומיה הצרפתית. למקרא התיאורים על יופיו של מחוז ברטאן ואיזור בוז'ולה, התחשק לי לעזוב הכל ופשוט לעקור לשם...כושר התיאור שלו מרשים גם כשהוא מתאר איזורים אורבניים על יופיים וכיעורם.

במהלך הקריאה תהיתי מהו הנושא המרכזי. האם דמות האב שהפך לכמעט צמח ויחסיו עם ילדיו ומשפחתו הקרובה, או שמא זו מערכת הבחירות לנשיאות צרפת? אולי ההתמודדות מול איומי הטרור? וולבק משתמש בכל הדמויות והנושאים הללו ביד אומן. משסיימו את הדמויות את תפקידן, הן יורדות מהבמה ומפנות אותה לשניים בלבד, בסוף לירי ומפעים.
וולבק אמר על עצמו את הדברים הבאים: "אני סופר של העידן הניהיליסטי, ושל הסבל הקשור בניהיליזם". אכן, הרוח הזו שורה על היצירה הזו, אך אינה מסתירה רגעים קסומים של יופי ורוך.