ביקורת ספרותית על לחסל מאת מישל וולבק
ספר מעולה

---

לא הצלחתי להוציא את הספר מהיד.
וולבק בנה סיפור שמושך לקרוא.
פול הוא עוזרו ומקורבו של שר האוצר הצרפתי. בעקבות ארוע שקורה לאביו הגימלאי, מפורק ומורכב מחדש המבנה המשפחתי על כל מערכות היחסים שבו - הורים - בני זוג - אחים - גיסים. וילדים. מעט ילדים כי זה המערב השוקע. כדרכו וולבק חופר דרך כל השכבות המתות והמונשמות של התרבות המערבית כדי לחפש קצת לחלוחית. הוא יורד עד העבר (וההווה?) הפגאני של אירופה ומעבר לו ומגיע אל יסודות הקיום האנושי בעולם הזה. שלא כדרכו בספריו האחרים, הפעם הוא נוגע/לא נוגע בלחלוחית הזו. וולבק כדרכו אינו עושה הנחות. מה שמזוייף וסיסמאתי מוצג ככזה, ישירות או כבדרך אגב. למה שלא אותנטי בעיניו הוא לא מחוייב. כולל כל הטרנדים והסיסמאות האופנתיים היום בקרב האליטות.
הוא כנראה לא יזכה בפרס נובל בגלל זה. אולי עדיף שכך.
את הסיפור המשפחתי מלוות שתי עלילות משנה: הבחירות לנשיאות צרפת 2027 ומתקפות טרור מתוחכמות שלא ברור מי עומד מאחוריהן ומה מטרותיו. הכל תומך את העלילה המרכזית שתמציתה - מה הם בעצם החיים האלה?
אישית הייתה לי ציפייה שהוא יאמר משהו רליגיוזי בעקבות תהליך החיפוש. הוא מזכיר בין השאר גלגולי נשמות וחוייה שלאחר המוות ונראה שלא רק כאנקדוטה, אבל אינו מבהיר מה הוא חושב על כך. הוא מחפש את האותנטי החף מתבניות. ההתמודדות עם סיטואציות של חולי ומוות במהלך הסיפור מזקקת את הדברים עד הקצה. כמו בחיים עצמם. מה נשאר? רגש, גלי הים, התבוננות יחד בעצי היער הנעים ברוח, משיכה זוגית, אמון. במי ניתן לתת אמון? מהו אמון?
ספר חזק. לתחושתי וולבק עוד לא אמר את כל מה שיש לו לומר.

» ביקורות נוספות של קיבוצניק
» ביקורות נוספות על לחסל