ביקורת ספרותית על קוסמופוליס מאת דון דלילו
בזבוז של זמן

---

יריד ספרים זה כיף. נכנסים למתחם, רואים את ערימות הספרים בזיל הזול ורוצים לקנות הכל. דון דלילו? שמעתי עליו פעם, לעגלה! תחילה מטיילים לאט ונוגעים בכל ספר, אך מהר מאוד ההתלהבות יורדת, הסבלנות אוזלת ומתחילים להתקדם מהר יותר. כבר לא הופכים ספרים ומדלגים על מדפים שלמים, כשרק מה שבאמת מעניין אותנו לוקחים (סאראמאגו שלא קראתי, לא ניקח?). אך דלילו שלנו שמוסווה תחת ערימת הספרים מצליח לעבור את הסינונים ולהגיע לקופה בשלום. "הספר הזה שלי??", אני שואל את הקופאית. "בטח, הוא היה בעגלה שלך."
אריק פקר הוא מיליארדר ניו יורקי, הוא עומד בראש חברת השקעות מצליחה, יש לו בית במאה מיליון דולר, לימוזינה לבנה עם כל התוספות ובקיצור, כל מה שיש לאנשים עם המון כסף. יום אחד לאריק מתחשק להסתפר, הוא נכנס ללימוזינה ומורה לנהג לנסוע למספרה שנמצאת בצד השני של העיר. שומר הראש הראשי שלו מזהיר אותו שהיום נשיא ארה"ב מבקר באזור הפקוק במילא, ויגרום לעומס כבד עוד יותר, אך את אריק זה לא מעניין. יש גם מסע הלוויה של ראפר מפורסם, עוד יותר עומס, גם זה לא מעניין את אריק. הפגנה אלימה של אנרכיסטים? לא מעניין. להזמין ספר לבית - לא! רק למספרה שבקצה השני של העיר. נו טוב, נוסעים (ונוסעים ונוסעים ונוסעים) ככה עד סוף הספר.
בדרך מביתו למספרה, יושב לו אריק בהנאה כמעט אירוטית ומביט בצגים המראים גרפים וטבלאות של השד יודע מה שקשור להשקעות. הוא קונה הרבה יינים (המטבע היפני) וכנראה שהולך להפסיד את כל הונו. במהלך הנסיעה נכנסים ויוצאים מהלימוזינה שלו מיני יועצים ותיאורטיקנים כלכליים וגם הרופא שלו שעושה לו בדיקה רקטאלית. אמיתי לגמרי, נשבע, עמ' 47: "הוא שמע אוושת החלקה של לטקס..." בסדר בסדר, לא צריך.
אך זה לא הכל, אריק גם יוצא מספר פעמים מהלימוזינה שלו - למסעדה, לחנות ספרים, לקוויקי בבית מלון (פעמיים), למסיבת טכנו ועוד' (לא ברור איפה הלימוזינה הענקית שלו חונה בכל הפעמים האלה בעומס הבלתי נסבל הזה). הסוף קצת יותר מעניין ואפילו מגרד את השני כוכבים. יאללה די מספיק.
דון דלילו מנסה להציג בספר מיקרוקוסמוס של ארה"ב, על האוכלוסייה המגוונת שלה, הסוגיות הפוליטיות, הפערים בין עניים ועשירים וכו'. כל זאת תוך כדי נסיעה ברחובות ניו יורק.
האמת? רעיון לא רע. הביצוע - עלבון לספרות -
דיאלוגים של סרט הוליוודי דל תקציב, פילוסופיה בשקל על זמן, אושר, אהבה ומה לא. אין תיאור אחד ראוי לשום דבר, שום דמות מעניינת, כלום אחד גדול. קישקוש אמריקקי מטופש שנכנס הישר לרשימת הספרים הגרועים ביותר שקראתי בחיי.
הופתעת מר דלילו? לא ציפית שאקרא אותך, חשבת שאתן לך לרבוץ לי על המדף ללא מעש עד שאתקל בך בעוד כמה שנים (וגם אז לא אקרא אותך)? אז חשבת... ואני חשבתי שהגורל שם אותך בעגלה שלי ושזאת תהיה תחילתה של ידידות נפלאה. אז חשבתי. שלום לך ולא להתראות.
סה"כ לשמור מרחק!

» ביקורות נוספות של Ranran
» ביקורות נוספות על קוסמופוליס