ביקורת ספרותית על מאה שנים של בדידות - מהדורה מחודשת מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר בסדר

---

הרבה זמן אני מחזיק בדעה שגבריאל גרסיה מארקס הוא לגמרי אובררייטד. בתגובה לאמירה הזאת, תמיד היו עונים לי שלא קראתי את "מאה שנים של בדידות". ובכן, הטיעון הזה כבר לא בתוקף ודעתי עליו לא השתנתה.
לא אתיימר ואנסה לסכם את עלילת הספר הזה, זה בלתי אפשרי. אין סוף דמויות עם שניים-שלושה שמות בלבד לוקחים חלק באין סוף אירועים שפשוט אי אפשר לעקוב אחריהם. אז בגדול, הספר מספר את תולדות משפחת בואנדיה לאורך מאה שנים. שבעה דורות של אהבות ואכזבות, שמחות וטרגדיות, תככים ומזימות, מלחמות, אסונות ומה לא. במקביל, זה גם סיפורו של מקונדו, מושב שהוקם על ידי המשפחה וחווה איתם את כל התהפוכות.
אני לגמרי יכול להעריך את העבודה של גרסיה מארקס בספר הזה. הוא בונה עולם פנטסטי קסום ומעניק אופי לכל אין סוף הדמויות שלו. הדמיון שלו משתולל ללא רסן בכל עמוד ועמוד והקורא נזרק לעולם קסום. מעל הכל, ראוי להערצה הקצב המסחרר של הספר - אם להשתמש במושגים של ריצה, אז גרסיה מארקס רץ מרתון בספרינט והקורא מסיים את הספר עם הלשון בחוץ (מילולית).
יש חלקים שהספר שאב אותי לתוכו ולא יכלתי להפסיק לקרוא אותו. יש בו תיאורים נהדרים וקטעים מרגשים, אך רוב הספר אינו כזה. יותר מדי קטעים סתומים שאי אפשר לרדת לסף דעתו של המחבר ולא מעט "קריאות זומבי", בהם "התעוררתי" לאחר מספר עמודים ושאלתי את עצמי "מה קראתי עד עכשיו?" או "לאיזה אאורליאנו הכוונה בחלק הזה?". רמת העניין בספר עולה ויורדת בפראות ממש - מפרק שיכל להיות פסגת הספרות ועד לעירבוביה מוחלטת של דמויות ואירועים בלתי ניתנת להבנה. בנוסף, אפילו ששם הספר כולל בתוכו תקופת זמן, תחושת הזמן בספר מעורערת לגמרי.
למרות שהעולם בספר הוא פנטסטי, ניכרת בו המציאות של אמריקה הלטינית - מהפכות צבאיות ומלחמות הליברלים נגד השמרנים, מקומה של הדת הקתולית וההתערבות של גורמים זרים בעינייני המדינה.
"מאה שנים של בדידות" הוא מהספרים האהובים של המאה העשרים (ואולי בכלל) והוא נכלל בכל רשימה של הספרים הגדולים של... לדעתי לא בצדק. ייתכן שהיה בו משהו אוונגרדי בתקופה שיצא (שנת 67), אך אותי אישית הוא התיש וממש חיכיתי לסיים אותו. למרות זאת, לא אמליץ לכם לא לקרוא אותו (למי שעדיין לא קרא). בכל זאת מדובר בקלאסיקה בעלת ערך שכל אוהב קריאה ראוי שיכיר.
מאוד קשה לדרג ספר כזה. אני יכול להבין כל דירוג שהספר הזה מקבל מאחד ועד חמישה כוכבים. אך ביקורת בסימניה זה עניין רציני ואין בו מקום להנחות. אז מצד אחד, גרסיה מארקס בהחלט ראוי לשבח על המאמץ והדמיון. מצד שני, הוא גזל ממני הרבה אנרגיה ולא ממש התחברתי.
סה"כ אפשר לנסות ומי שיאהב ירוויח.

» ביקורות נוספות של Ranran
» ביקורות נוספות על מאה שנים של בדידות - מהדורה מחודשת