ביקורת ספרותית על מהו המה - האוטוביוגרפיה של ולנטינו אצ'אק דנג מאת דייב אגרס
ספר טוב

---

חצי דקה על מלחמת האזרחים בסודן: ה SPLA הם צבא הנוצרים-עובדי האלילים שמורדים בממשלת סודן האיסלמיסטית, שמשתמשת בשבטים מוסלמים שיגרשו את הדינקה תמורת שלל. תחילה הממשלה האתיופית מקבלת את הפליטים, אך היא נופלת וזאת החדשה מגרשת אותם בעזרת שבטים מקומיים לקניה תוך כדי כריתת ברית עם האריתראים. במקביל בדארפור, שבטים ערבים מוסלמים טובחים בשבטים אפריקאים מוסלמים. צבא המורדים מתפצל ל SPLA דינקה ו SPLA נואר שעד עכשיו נלחמו יחד נגד צבא סודן והשבטים הערבים ומעכשיו גם הורגים אחד את שני. הנואר גורשו בידי הממשלה בגלל שבשטחם נמצא נפט על ידי האמריקאים, שהסינים מעוניינים לקנות ולכן הם מחמשים את צבא סודן. בסוף כולם מגיעים לקקומה שבקניה, שם הם מצטרפים לסומלים, אוגנדים, בורונדים, אריתראים ורואנדים שכבר נמצאים שם בגלל מלחמות אחרות. כל הקבוצות שהוזכרו מחולקות לשבטים, חמולות, בתי אב, רועי בקר, חקלאים, מעמד גבוה, מעמד נמוך וכו' וכו'.
הספר מספר את סיפורו המופלא של אצ'אק, ילד דינקה נוצרי שכפרו נחרב וגורל משפחתו אינו ידוע לו. בתוך כל הקלחת הזאת, כחלק מטור אינסופי של פליטים, ברעב ומחלות הוא עובר מדבריות, יערות ונהרות. תוך כדי סכנה יום יומית מפני חיות טרף וחיות אדם, הוא מנסה להגיע לחוף מבטחים שאף אחד אינו יודע היכן הוא נמצא. מהו המה הוא כרוניקה של השרדות בגהנום עלי אדמות עד להגעתו של אצ'אק לארה"ב. אך גם שם הוא אינו מוצא נחת (לא לדאוג, אין פה ספויילרים והכל ידוע מן ההתחלה).
אצ'אק מספר את סיפורו כשהוא כבר כמה שנים בארה"ב. הוא קורבן לשוד אלים, מתעלמים ממנו בחדר מיון והוא לא מרוצה בעבודתו. את סיפורו הוא מספר לשודדים, לאח בבית החולים וללקוחות במכון כושר בו הוא עובד, אך לא באמת, אלא בכאילו - גימיק זול שפוגע בשטף הקריאה ונראה כאילו רק משמש כמקפצה לאגרס להעביר ביקורת על ארה"ב ומדיניות ההגירה שלה, נושא מעניין לכשעצמו אך סוטה יותר מדי מעיקר העלילה.
שיהיה ברור, ילד שנטרף על ידי אריה, מעשה טבח, רעב ומחלות זה תמיד עצוב במיוחד כשמדובר בילדים קטנים, אך אפילו מסופר בינוני הייתי מצפה לאיזה ערך מוסף. הרי סיפורים כאלה אני יכול לקרוא גם בעיתון. אגרס פשוט לא מצליח "לשים" את הקורא במקום ההתרחשות.
מחד, דייב אגרס עושה עבודה טובה, בצורה קולחת וללא מלל מיותר הוא מצליח להסביר את הכוחות הפועלים, את הפוליטיקה וההיסטוריה של סודן ומעל הכל את סיפורו המדהים של אצ'אק. גם סיפור התקלמותו בארה"ב, העוני, הגזענות והפערים התרבותיים מעניינים.
מאידך, הכתיבה שלו היא... איך להגיד בעדינות? פשוט גרועה. על אף הסיפורים המרגשים, הכתיבה מאוד שטחית, מרוחקת, חסרת רגש. ההרגשה היא שקוראים משהו בין מגזין לערך בוויקיפדיה. נראה שאגרס עושה עבודה של קלדן/ית ותו לא, פשוט כותב כל מה שאצ'אק מספר לו כפי שהוא.
איך מדרגים ספר כזה? לתת לו שלושה כוכבים יהיה לא צודק וארבעה כוכבים מלאים לא מגיעים לו. אז נעשה את זה ככה - חמישה כוכבים גדולים לסיפור ושני כוכבים לכתיבה. ממוצע של שלושה וחצי, אז יאללה שיהיה ארבעה מינוס.
סה"כ למרות הדברים השלילים, שווה לקרוא.

» ביקורות נוספות של Ranran
» ביקורות נוספות על מהו המה - האוטוביוגרפיה של ולנטינו אצ'אק דנג