ביקורת ספרותית על נערות חורף מאת לורי האלס אנדרסון
ספר בסדר

---

החלטתי לקרוא את הספר הזה, למרות שאני מזמן לא נערה, מפני שסקרן אותי לראות כיצד מנסה הסופרת להנגיש נושא כל כך מורכב לקריאה של בני נוער.
הקריאה היתה מעניינת באספקט הזה, גם אם, כמו שכתבו לפני - זהו בשום אופן לא ספר "נעים".
האם זה ספר חובה לנוער? בעיני ממש לא. אני חושבת שהניסיון ראוי לשבח, אבל הביצוע לא מדהים. ליה, גיבורת הספר, סובלת לא רק מאנורקסיה נרבוזה, אלא גם מהזיות. ההזיות שלה מהוות חלק ניכר מהספר. בעיני תיאור ההזיות פוגע בספר. ראשית, רוב החולות לא סובלות מהזיות, ושנית, תיאורים אלה מחליפים תיאור של עניינים מהותיים יותר: בספר חסר מאוד תיאור מעמיק יותר של החיים של ליה לפני שהתפרצה אצלה ההפרעה. הספר רצוף התייחסויות לחברה של ליה, שמותה מתברר כבר בתחילת הספר, אבל גם הקשר ביניהן, על המורכבות הרבה שלו והתרומה שלו למחלה של ליה - לא מתואר כמעט בכלל. בסופו של דבר אני לא חושבת שהקורא מקבל תמונה ברורה של משמעות ההפרעה הזו, הרקע לה וכיצד היא שולטת בכל דקה של חיי הסובלות ממנה.
עם זאת, הספר מצליח לתאר את הסבל הרב של הסובלות מאנורקסיה, ובעיקר הוא מתאר היטב את "רגע ההארה". זהו רגע שכל חולה חייבת לחוות בדרכה אל ההחלמה - ההכרה בכך שהדרך שבה היא הולכת מובילה למוות, וההבנה שהיא רוצה לבחור בחיים. מרגע שהנערה בוחרת בחיים, ניתן להתחיל בתהליך -שיהיה מפרך וקשה כשלעצמו - אל ההחלמה.

» ביקורות נוספות של יעל
» ביקורות נוספות על נערות חורף