ביקורת ספרותית על איך לאהוב את בתך מאת הילה בלום
ספר לא משהו

---

הספר הזה נפתח בתיאור עוכר שלווה – אם צופה מבעד לחלון בארץ זרה בנכדותיה שעל קיומן לא ידעה עד לא מכבר. ביתה היחידה מתנכרת לה, ואנחנו מגלים בהמשך שבמשך שנים מטשטשת כל פרט על חייה ועל מקום המצאה – חומקת מאימה. הקורא הממוצע מיד נדרך. ועוד יותר ממנו – הקוראת שהיא גם אימא לילדים. הם חייבים לגלות איך קורה דבר כזה – מהו החטא האיום שתוצאתו קשה כל כך. הרי כמו שהגיבורה עצמה אומרת – רבים חווים ילדות שאינה מושלמת, אבל רק מעטים מאוד מתנכרים כך להוריהם.
מיד יוצא הקורא הדרוך למשימת בילוש דוחקת. הסופרת מגישה לו במקטעים קצרים, כמו תמונות באלבום של אחרים, פרקי חיים של אותה ילדה שהפכה למנוכרת לאימה. אבל הקורא לא מוצא מרגוע בין דפי האלבום האלה – ילדה יפה ומוצלחת, חוג לבלט, נסיעות לחו"ל, צחוקים, נסיעות במכונית, התכרבלות משותפת – היכן לעזאזל האקדח המעשן?? אומנם, ככל שמתקדמים לעבר הבגרות נבקעים פה ושם סדקים קלים – כאן הילדה פורשת מהבלט, שם לא לגמרי מרוצה מהמראה שלה, לעיתים אפילו לאימא שלה יש טיפה ביקורת עליה, חיי הנישואין טובים למדי אבל לא מושלמים. נו??? איפה ההסבר? ככל שמתקדם הסיפור הקורא מתחיל להזדהות עם האימא המסורה, האוהבת והמסכנה שלא מבינה מדוע ביתה מתנכרת לה. הבעיה בחלק הזה של הספר - הקטעים הקצרים בהחלט דומים מדי לתמונות - נוצרת הרגשה שהרבה פרטים חסרים. עומק היחסים בין הדמויות לא מקבל ביטוי.
ואז, במרחק 40 עמודים בלבד מסוף הספר, מתחיל להתברר העניין. ומה אנחנו מגלים? במילים פשוטות – שעבדו עלינו. האקדח המעשן שם, ועוד איך, והוא כל כך מעשן, שאין סיכוי שהאם לא יודעת עליו. נכון, היא מדחיקה. אבל היא יודעת היטב, וגם האבא ידע היטב. האימא האוהבת והמסורה הזאת היא פגומה מוסרית באופן עמוק. ולא רק זאת, גם הדרך שבה היא מצליחה לבסוף להחזיר את ביתה אליה – נגועה בפגם מוסרי גדול.
ספר מטריד מהסיבות הלא נכונות.

ועוד הערה בעריכה: לא התחברתי לרפרור החוזר ל"עין החתול" של מרגרט אטווד. בספר של אטווד חווה הגיבורה התעללות נפשית מתמשכת על ידי חברות ילדותה. הקשר לעלילה של בלום קלוש, והניסיון להבין מתוך כך "דבר מה נוסף" שאולי ישפוך קצת יותר אור על העלילה הלא מפותחת מספיק בספר הזה - הוא מאמץ עקר.

» ביקורות נוספות של יעל
» ביקורות נוספות על איך לאהוב את בתך