“על אורות וצללים לפני זמן מה, בישיבת עבודה, אחת המשתתפות, ענתה לשיחה מהנייד שלה. היא תרצה את ההפרעה הבלתי צפויה באמירה קצרה, זאת הבת שלי, ולאחר שסיימה את השיחה היא אמרה בעצב, אנחנו ההורים תמיד נהיה לא בסדר, ולבסוף היא שתפה ברגע של גילוי לב במשפט הסיום שאמרה לבתה: ”Sorry, אני עושה ככל שביכולתי, יש דברים שבהם הצלחתי ויש גם טעויות בחיי..." פיסת החיים הזאת, עזרה לי להתחבר לספרה של הילה בלום, איך”

“"לא, זאת היתה מניפולציה". כך אומרת נועה (הבת) ליעל (האם) בסדרה "עוד ניפגש". זה כבר הפרק האחרון בתוכנית, אחרי שנים של נתק וכעס ואז תהליך פיוס והעברת מסרים נקבעת פגישה והן מתחילות לדבר. לא עוברות שתי דקות ונוצר הקונפליקט הראשון, נועה מאשימה את יעל במניפולציה ויעל צריכה לצאת, להירגע, ולחשוב מחדש. כבר סיפרתי כאן שאני במחקר ספרותי על יחסי הורים וילדים בוגרים ובעיקר על יחסי אימהות ובנות. למה זה כל כך”

“הפרקים הקצרים מטעים. הם כמו הקופסה הקטנה התמימה למראה שהתקשיתי לאמוד את משקלה, אבל אופס.. ברגע שהרמתי אותה הופתעתי איך גודלה תעתע בי ונתן לי לחשוב שהיא קלה, בזמן שכובדה הכריע אותי. כובד הרגשות ורצף המחשבות נמסכים על פני הדף בצפיפות סמיכה. יואלה אהבה את בתה לאה החל מהרגע הראשון. אהבת אם היא אהבה שאין להסביר אותה במילים. אפשר רק להרגיש אותה. אבל האהבה של יואלה לבתה היתה משהו אחר. אהבה כזו גדולה,”

“ליואלה דרימן יש בת, לאה שמה. יואלה אוהבת את בתה עד כלות, ילדה כחולת עין וזהובת שיער, מלאך ממש. שום דבר לא יעיב על אהבה זו, לא המוגזמוּת שבה, לא הריחוק של הבת מהאם בתואנות של טיול סביב הגלובוס בגיל ההתבגרות, לא נישואין ולא עבודה. אמנם מגיל 19 בערך לאה כבר לא ליד אמה, גברים נוהגים להתקשר ולומר שלבת שלום אם זה מהודו, מתאילנד ובכלל מהמזרח הרחוק. מתברר בסוף שהיא היתה כל הזמן בהולנד. גם אם האהבה היתה א”

“על אורות וצללים לפני זמן מה, בישיבת עבודה, אחת המשתתפות, ענתה לשיחה מהנייד שלה. היא תרצה את ההפרעה הבלתי צפויה באמירה קצרה, זאת הבת שלי, ולאחר שסיימה את השיחה היא אמרה בעצב, אנחנו ההורים תמיד נהיה לא בסדר, ולבסוף היא שתפה ברגע של גילוי לב במשפט הסיום שאמרה לבתה: ”Sorry, אני עושה ככל שביכולתי, יש דברים שבהם הצלחתי ויש גם טעויות בחיי..." פיסת החיים הזאת, עזרה לי להתחבר לספרה של הילה בלום, איך”

“"לא, זאת היתה מניפולציה". כך אומרת נועה (הבת) ליעל (האם) בסדרה "עוד ניפגש". זה כבר הפרק האחרון בתוכנית, אחרי שנים של נתק וכעס ואז תהליך פיוס והעברת מסרים נקבעת פגישה והן מתחילות לדבר. לא עוברות שתי דקות ונוצר הקונפליקט הראשון, נועה מאשימה את יעל במניפולציה ויעל צריכה לצאת, להירגע, ולחשוב מחדש. כבר סיפרתי כאן שאני במחקר ספרותי על יחסי הורים וילדים בוגרים ובעיקר על יחסי אימהות ובנות. למה זה כל כך”

“הפרקים הקצרים מטעים. הם כמו הקופסה הקטנה התמימה למראה שהתקשיתי לאמוד את משקלה, אבל אופס.. ברגע שהרמתי אותה הופתעתי איך גודלה תעתע בי ונתן לי לחשוב שהיא קלה, בזמן שכובדה הכריע אותי. כובד הרגשות ורצף המחשבות נמסכים על פני הדף בצפיפות סמיכה. יואלה אהבה את בתה לאה החל מהרגע הראשון. אהבת אם היא אהבה שאין להסביר אותה במילים. אפשר רק להרגיש אותה. אבל האהבה של יואלה לבתה היתה משהו אחר. אהבה כזו גדולה,”

“ליואלה דרימן יש בת, לאה שמה. יואלה אוהבת את בתה עד כלות, ילדה כחולת עין וזהובת שיער, מלאך ממש. שום דבר לא יעיב על אהבה זו, לא המוגזמוּת שבה, לא הריחוק של הבת מהאם בתואנות של טיול סביב הגלובוס בגיל ההתבגרות, לא נישואין ולא עבודה. אמנם מגיל 19 בערך לאה כבר לא ליד אמה, גברים נוהגים להתקשר ולומר שלבת שלום אם זה מהודו, מתאילנד ובכלל מהמזרח הרחוק. מתברר בסוף שהיא היתה כל הזמן בהולנד. גם אם האהבה היתה א”