ביקורת ספרותית על כשניפגש שנית מאת קריסטין הרמל
ספר לא משהו

---

הרשת מלאה באינסוף ביקורות מהללות לספריה של קריסטין הרמל. בחשדנות מה לקחתי עימי את הספר הזה לטיסה. ובכן – במקרה הטוב זהו ספר טיסה.
קווי המתאר של העלילה טומנים בחובם הבטחה מסוימת – חייל בצבא גרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה מגיע כשבוי לארה"ב, נשלח למחנה עבודה סמוך לעיירה קטנה, ושם פוגש עלמה אמריקאית חביבה, והם מתאהבים ממבט ראשון, באהבה בלתי אפשרית. אחרי המלחמה הקשר ביניהם ניתק, והסיפור מסופר מנקודת מבטה של הנכדה שנולדה מהקשר הזה, ומתחקה אחרי הסיפור המשפחתי שנותר לא ידוע עד לאותה עת.
הבעיה הגדולה היא שהרמל לא סומכת לרגע על האינטליגנציה של הקוראים. לכן אין בסיפור שהיא טווה טיפת מורכבות או עומק – כל האירועים נמסרים בצורה פשטנית להחריד, כולל תרגום בגוף הסרט. הגיבורה מספרת לנו שוב ושוב על קווי הדמיון בין ההיסטוריה של סבתה, שננטשה לכאורה, של אביה, שנטש אותה, ושלה עצמה, שנטשה את ביתה. כל זאת כדי שהקורא לא יאלץ, חלילה, לשים לב לנקודות הדמיון בעצמו. הסברים נוספים החוזרים על עצמם נועדו להבטיח שהקורא יבין שלא כל מי ששירת בצבא הנאצי היה בעצמו נאצי, והגיבור מתואר כמה פעמים כמזועזע מהגילויים על מכונת ההרג ששירת בצבאה. הוא עצמו שוחר שלום ואוהב אדם, כמובן.
בקיצור, הבנתם את הרעיון. עלילה צפויה, לעוסה עד דק ונטולת כל עומק. הייתי אומרת שזה ספר לנוער, אבל גם מספרים לנוער אני מצפה ליותר.
זה היה הספר הראשון של קריסטין הרמל שקראתי, ואין לי כוונה לקרוא עוד מספריה, לא משנה כמה כוכבים הם יקבלו מקוראים ברשת.

» ביקורות נוספות של יעל
» ביקורות נוספות על כשניפגש שנית