"...ואל תקראי לי אלה אם אני לא מעלה כאן מופע חג משק שבכל תולדות התנועה לא נראה כמותו, ואני לא מדברת על עין הנוטר, כן? אני מדברת איתך על מופעים שבקיבוצים הכי עשירים לא הפיקו מעולם. אני מדברת איתך על מופע שיוציא לכל הקיבוץ את העיניים, ובמיוחד לגבע הזה, מנהל הקהילה החדש, שמשום־מה החלטתם שהוא מכולם יהיה זה שיקבע מי יקבל את הדירה של יהודה סמש, והוא מכולם זה שמטרפד לי את המשך הלימודים, והוא מכולם זה שיש לו סיבות שבכלל לא קשורות לקיבוץ ולתפקיד שלו למרר לי את החיים, והוא מכולם האחרון שאפשר לחשוד בו שיהיה אובייקטיבי בכל מה שקשור אלי ואל משפחת צביאלי כולה. אגב, אין לי מושג איך את מסתדרת איתו, בעיני כדאי לך מאוד לשמור על התחת שלך, ואם כבר מדברים על תחת, אל תקראי לי אלה אם עד חג המשק אני לא יורדת לפחות ארבעה קילו!" השנה היא 2002, וקיבוץ עין הנוטר עומד לפני אחד הרגעים הדרמטיים בתולדותיו. במקביל להכנות ל"חג המשק", חגיגת שישים שנה להיווסדו, מתכונן הקיבוץ ל"יום הקובע", היום שבו יוכרע שיוך הדירות בקיבוץ העובר תהליך הפרטה סוער. לעין הסערה מוטלת, או אם לדייק לחלוטין מטילה עצמה – אריאלה (אלה) צביאלי, בת למשפחה ידועת שם בקיבוץ, החולמת מסיבותיה שלה להוכיח את עצמה ולשדרג סוף סוף את חייה המדשדשים זה שנים במקום. אך בקיבוץ האמוציות גואות; מאבק עתיר יצרים על הדירה הפנויה היחידה שנותרה; משקעים לא פתורים מתקופת הצבא; סודות משפחתיים שכבר אי אפשר לקבור; נבואה של דרוזית זקנה, ואולי יותר מכולם, גבע, מנהל הקהילה החדש, החתיך, הלא קיבוצניק והלא פנוי, מטילים את אלה לקלחת אישית, רומנטית, משפחתית ואידיאולוגית שלא פשוט לצאת ממנה. שני הדר, מציגה ביצירת הביכורים שלה, חג המשק, קומדיה רומנטית שנונה, קולחת ומקומית מאוד. מפוכחת, אך מלאת אהבה לקיבוץ על כל מגרעותיו ומעלותיו; על החיבוק ועל חיבוק הדוב; על המשפחה הביולוגית והמשפחה הקיבוצית; על המר והמתוק....

מה קורה כשבאמת אומרים את האמת? דורה (דורית) גולדברג־רוטשילד, קיבוצניקית בעבר ומושבניקית מהגליל התחתון בהווה, (האזור הכי יפה בארץ, אם מוכנים להתפשר על זה שאין ים) ממש לא דמיינה לעצמה שככה יסתיים משחק האמת או חובה בחגיגות יום ההולדת לאבינועם, בעלה. כי כשהוא מחליט לענות בכנות, קבל עם, מושב ואשתו, מה באמת הפנטזיה שלו – תשובתו מרעידה את הקרקע הבטוחה וסדקים הולכים ונפערים במציאות חייה, ועכשיו, בגיל 48, דורה נאלצת להמציא את עצמה מחדש. משבר נשיות ומימוש עצמי; סכסוך נדל"ן עסיסי; תעלומה בת עשרים שנה; ארץ ישראל הישנה והטובה שכבר מזמן מוכנה למכור את עצמה לכל המרבה במחיר; אוטו דואר שהוא עגלת קפה (פופ־אפ!), אהבה שאולי דווקא לא מנצחת הכול, חלומות בלילה ובהקיץ ורצון פשוט ובסיסי כל כך – במנוחה ובנחלה (או לפחות בחלקת בן ממשיך) – הם החומרים מהם רוקחת שני הדר את ספרה החדש, שדות גולדברג. בדרכה השנונה, הייחודית ומלאת החיים, היא לוכדת סיפור פרטי וקטן של אישה אחת, שהוא גם סיפור אהבה ישראלי ואוניברסלי של חיפוש מתמיד אחר בית, שורשים ושייכות. שני הדר, בעברה קיבוצניקית וכיום מתגוררת במושב שדמות דבורה שבגליל התחתון, היא סופרת, מנחה סדנאות כתיבה, אשת תקשורת, פעילה ויזמת חברתית, משרתת במילואים (כסופרת!) וכותבת בטוויטר תחת שם העט אלה צביאלי. ספר הביכורים שלה, חג המשק, ראה אף הוא אור בהוצאת כנרת, זמורה, דביר והיה לרב־מכר....