ביקורת ספרותית על שיעורים בכימיה מאת בוני גרמוס
ספר טוב

---

אליזבט זוט נולדה בזמן הלא נכון למשפחה הלא נכונה. ילדה מבריקה שנולדה להורים מתפקדים חלקית, בעלי מוסר רעוע, שמגיל 10 מבינה שעליה לדאוג לעצמה. במקום כללים שהמשפחה שלה לא הקנתה לה, היא לומדת לסמוך על חוקי הטבע והמדע. מבחינתה – אין בלתם. היא לא מאמינה בשום דבר אחר, גם לא במוסכמות חברתיות, ובטח שלא בחוקי הדת השמרניים.
אליזבת הופכת למדענית מחוננת, אלא שיש בעיה אחת: היא נולדה בשנות השלושים של המאה הקודמת. על פי חוקי הטבע שהיא מאמינה בהם – גם נשים יכולות. אבל הסביבה הגברית שהיא מוקפת בה בזה, משפילה, בוזזת ותוקפת נשים שמעזות לפרוץ את המעגל. אליזבת היא לוחמת. היא רגילה להיות אאוטסיידרית, וממש לא אכפת לה מה חושבים עליה, אבל היא מאוד מתקשה לעמוד מול הכוח העצום של החברה המדכאת נשים. ואז, היא פוגשת נפש תאומה – מדען מבריק שגם נסיבות חייו הטרגיות הובילו אותו להיות שונה. הם חשים מיד "כימיה יוצאת דופן" (כיאה לשני כימאים) וחיים בבועה הרמונית משלהם. אבל ההרמוניה לא מאריכה ימים.
אליזבת מוצאת את עצמה שוב לבדה – הפעם מטופלת בילדה קטנה. היא מוצאת את הדרך לנווט את ספינת חייה מחדש, ובלי שהתכוונה הופכת גם למגדלור לנשים אחרות, ולחלק ממהפכת השוויון לנשים.
טוב, זו לא יצירת מופת, וברור שהמהימנות של הסיפור לא גבוהה. אבל אני אהבתי אותו משתי סיבות: האחת, הסיפור מסופר היטב. יש בו גם עצב וגם צחוק (חוסר הנכונות של אליזבת לקבל מוסכמות חברתיות מייצר שלל סיטואציות קומיות), גם כעס וגם תקווה. ויותר מכל – זה סיפור על כוחה של אחווה. בראש ובראשונה – אחוות נשים – אלה שמגלות שחבל להן להילחם זו בזו, הרי הן באותו הצד של המתרס. וברגע שהן מתחילות לאחד כוחות – הכל אפשרי: אליזבת, השכנה ממול, אשת כוח האדם שקינאה בה ושנאה אותה בתחילה, מזכירת ההפקה... אליהן חוברות דמויות אחרות שנמצאות בשולי החברה השמרנית – אב יחידני שאשתו נטשה אותו עם ילדה קטנה וכומר שלא מאמין באלוהים. אה, ויש גם כלב אחד, חכם ושובה לב, שמפחד מקולות נפץ. כל הדמויות מקסימות, מתוארות בצורה אוהבת, וביחד מתאגדות למעין משפחה אלטרנטיבית, שמעניקה לכל החברים בה כוחות והזדמנויות שלא היו להם קודם.

» ביקורות נוספות של יעל
» ביקורות נוספות על שיעורים בכימיה