“"רק אל תשכח אותי"
הוא ספר המתחיל כאילו קליל וקל לעיכול, אך מתגלה כיצירה עשירה בעומק רגשי ובטיפול מעמיק בנושאים של טראומה, בגידה, אובדן והתגברות.
הגיבורה, ג'ורג'ינה הורספול, מספקת נקודת מבט אמינה וכנה,
שמעבירה את הקורא דרך קשייה כצעירה, המאבדת עבודה, זוגיות ותחושת יציבות,
אך מנסה להיאבק על עצמה בתוך המציאות הלא פשוטה.

הספר כתוב בגוף ראשון, ומאפשר לקורא להרגיש את הספקות והפגיעות של ג'ורג'ינה, לצד הומור משובח וקלילות, שמאזנים את הכובד הרגשי.
הספר מספק תובנות מעמיקות לצד קטעים משעשעים.
מומלץ בחום!

מצאתי את עצמי ממרקרת וצוחקת הרבה, הן מהתובנות, מההומור, והן ממשחקי המילים.
והנה לקט מהקטעים שאספתי, להנאתכם.. (:

"על מה את ממליצה?" אני שונאת את השאלה הזאת, זו הזמנה לתת עדות שקר...

"אני רושמת בחשש הזמנה לקַרבּוֹנָרָה. המילים 'משוב שלילי' כתובות לאיש הזה על המצח, והמסעדה הזו מספקת ללקוחותיה די והותר חומר גלם לניסוח משוב כזה."

"מכירים את זה שקרובי משפחה יכולים להגיד דברים מעצבנים, שאף אחד חוץ מכם לא מסוגל לשמוע? כמו משרוקית כלבים?
באוזני כל אחד אחר התשובה של אסתר הייתה נשמעת אוהדת.
אבל מבחינתי, העובדה שהיא הזכירה מייד מקום עבודה אחר, שפיטר אותי, נשמעה אחרת לגמרי."

"על סמך מערכת היחסים שלי עם רובין אני יכולה להגיד לה שאם בן הזוג שלך מקשה כל כך על חיי החברה שלך,
אולי בחרת בן זוג לא נכון."

"אבל הוא גם ממורמר. נראה, שרובין כועס על אלת הגורל, ולא על עצמו,
כאילו מדובר בהתנגשות בלו"ז שלו, ולא בהתנגשות הזין שלו במישהי אחרת."

הוא מניח ידיים על המותניים שלו, כאילו הוא הצד הבוגר והשקול בשיחה,
אבל הוא גם ממורמר, כאילו אנחנו דנים בהצעת מחיר מוגזמת לבידוד הצינורות בעליית הגג שלו.

" את רוצה לפחות להגיד לאימא שלך שאת צריכה קצת זמן לעצמך?
אני לא אומר לך מה לעשות. אני בסך הכול גיס, שעומד מול בחורה ומבקש ממנה לאהוב אותו"

"חנויות פיש אנד צ'יפס מתות על שמות כמו "ושמחת בדגך" ו"הסול כלול"

אבל אני בניתי חומה סביב השיחה הזאת והצבתי סביבה שומרים"

"זה היה חסר חשיבות, כשיט דאשתקד."

"בתכל'ס, נראה לי שעיקר הטיפול הפסיכולוגי היה להשלים עם העובדה שאני שקועה בחרא עד הציצים,
וללמוד להיות זֵן לגבי זה. להגיד לעצמי: לפחות חם לי בציצים"”