ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 באפריל, 2019
ע"י
ע"י
רומן מתמשך ובעייתי יש לי עם מאיר שלו. מאז שאני נערה ועד היום (אדם מבוגר שקורא בין ספר אחד לארבעה בשבוע) - לא הצלחתי לקרוא אפילו ספר אחד שלו. אני פשוט לא צולחת אותם. לא את 'בביתו במדבר', לא את 'רומן רוסי', לא את 'עשו', פשוט לא. משהו בשפה, בניסוח, בהתפייטות-היתר - פשוט מכניע אותי בכל פעם מחדש ומוציא לי עשן סמיך מגלגלי השיניים במוח. וכמובן, תמיד ועד עצם הרגע הזה ממש, אני אומרת "אוקיי, נו, יום אחד. יום אחד אצליח לצלוח".
כשראיתי את 'גינת בר' בפעם הראשונה, אי שם לפני כמעט שנה, רפרפתי בו וכבר אז נולדה בי המחשבה שהדרך של מאיר שלו לליבי תהיה דרכו. ואכן, בגילי המופלג ועם פז"ם הקריאה שלי, אני גאה לבשר ששרדתי טקסט של מאיר שלו, ולא עלינו - אפילו נהניתי ממנו מאוד. נכון, זה לא רומן, זה לא טקסט פרוזאי "רגיל", ולמרות זאת - אולי דווקא בגלל זה - הרגשתי שהוא שביל עדין שאוכל לצעוד בו בדרך לעשות קצת שלום עם מאיר שלו.
החוויה היא קצת כמו לקרוא במעין וויקיפדיה לא מסודרת מידי על גינת בר. כל "ערך" הוא של עמודים ספורים בלבד, מתובלים בהומור, בתיאורי טבע יפהפיים ואפילו באיורים נעימים לעין להשלמת החוויה, ובעיקר אהבתי שה"ערכים" אינם רק של הצומח והחי - אלא נוגעים גם לסבלנות הנדרשת לגנן, לעונות השנה, למטעמים שאפשר להפיק במטבח מחלק מהגידולים, לכלי העבודה וכן הלאה. קראתי אותו בנשימה אחת ובסך הכל נורא נהניתי.
זהו ספר שעורך היכרות טובה עם מאיר שלו, פחות כסופר, יותר כאדם. לרגעים ולפרקים זה קליל, משמח, מעלה חיוך ומקרב; בחלק אחר מן המקרים, החוויה מעט שונה. אני חושבת שבחוויה הכוללת שלי, זו אחת הסיבות שבגינן - למרבה האירוניה, כי הכי ברכתי על ההיכרות עם שלו - פחות נהניתי. גיליתי אדם שלצד הכישרון הבלתי-ניתן-לערעור שלו, הוא גם בן 70 אליטיסטי נורא, מתנשא נורא (אל תגידו לי שאתם לא "לומדים להיזהר" ממי שאומר אירוס ולא איריס...), קצת כמו הדוד המבוגר מהצד האשכנזי שידוע שלא צריך להתרגש מהשטויות או מהיציאות שלו, כשבאים לבקר אותו פעם בשנה, בחג. כל החברים שלו הם פרופסורים, ומי שאיננו פרופסור, מגיע לרוב בלי קידומת "ידידי" או "עמיתי משכבר". כמובן, התיאורים חייבים להיות מתובלים בהערות אידיאולוגיות שלא ברור לי מה קשרן לעניינינו, ועל הישראלים-העבריים שברוב חיבתם לכבוש ולעברת בעצם שיבשו את השם הערבי ובחרו את העברי ואויש כמה נבוב הדבר. אלא מה, הישראלי המצוי הוא ברברי דורס פרחים, הערבי מהכפר השכן הוא בעל החוכמה עתיקת היומין, ושלו כ"כ מתנשא שאפילו כשהוא כבר מודה שאיננו בקי בתחום מסוים, הוא דואג להבהיר ש"זה גם לא מענייני". אלא מה.
בסופו של דבר, אני אפילו לא חושבת שהדברים האחרונים שלי הם רק בבחינת ביקורת על הספר, כי באופן מאוד משונה הם תורמים לאנושיות שלו ולהפיכה שלו למשהו שהוא מעבר לאותו אוסף ערכים "יבש". למי שמצויד כמוני ביכולת לגלגל עיניים ולהתמקד בעיקר, זהו ספר נפלא.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
שלו גדל במשפחת סופרים, אמא שלו הייתה מורה לתנ"ך, משפחתו גדלה בעמק, כך הוא חונך, והוא אוהב טבע אמתי.
|
|
|
ישי
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
הביקורת שלך לגיטימית paper jam ובשביל זה נועד, לדעתי, אתר סימניה; לחוות פלורליזם של דעות - גם כאלו שלא נהנים מספריו של מאיר שלו, ומי שחולק עליך יכול לכתוב את דעתו ויכול גם להתעלם.
בכל זאת אני רוצה לחלוק מניסיוני המקצועי לאור משפט שכתבת אודות שכננו הערבים, שחלקם גם ישראלים וחלקם לא ישראלים (לא במכוון הבדלת בין ישראלים לערבים): הערבי מהכפר השכן הכחיד את המרווה המשולשת והעכובית הסגלגלה ממרחב השטחים הפתוחים שלנו. הערבי מהכפר השכן צד דרבנים, חוגלות, חוחיות וצבאים. המטיילים היהודים הישראלים יורדים משבילים מסומנים, עושים מדורות מצומח מקומי ומשתדלים לישון במקומות לא מוסדרים כי זה לא פופולרי בעיניהם לישון עם כולם בחניוני לילה מוכרזים אבל בפירוש אינם ברברים דורסי פרחים! אישית אני אוהב את ספריו של שלו ומתייחס בהומור לכתביו; הוא גרם לי לשוטט ברחבי העולם ולחפש את אפרים וז'אן ואלזאן ברחבי העולם :) ונהניתי מהביקורת שלך, גם אם לא הסכמתי איתה. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
מה בדיוק יש לא לאהוב אצלו? תמהני.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
גם אני לא אהבתי את הרומנים של שלו מהסיבות שמנית
עד שקראתי את "שתיים דובים". אהבתי מאד מה שהוא כתב ולא היה רומן ובכלל זה את הספר הזה. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
הדעות של שלו נמצאות בספריו? למשל מה?
עכשיו אני קורא את תעתועון של בן נר, שהוא פוליטי מקיר לקיר.
|
|
|
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
לא האשמתי אותך בהסתה, טענתי בהגזמה, שאת מאשימה את שלו בהסתה כי הוא מכניס דעותיו לספרות שלו. זה מה שסופרים נוהגים לעשות.
אינדיקטיבי זאת המילה בלועזית של השבוע? procrastination יכולה להיות המילה של שבוע הבא, או שבוע אחרי זה כן, קראתי את הספר, אפילו קניתי אותו איך שיצא לאור |
|
|
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
גוסטב... זה כבר אישי כלפיי, מה?
המילה הסתה נאמרה?
מפריע לי שיש לו חברים מלומדים? לא. אפילו לא 'מפריע לי', סתם אינדיקטיבי בעיניי כשאתה בוחר להדגיש שכל חבריך הם מלומדים, ושערבי בטח מבין בגינון אבל יהודי-ישראלי הוא בעיקר מי שפולש לגינתך בלי אישור ואוי הרמיזה הכה מחוכמת להיותנו כובשים חארות. אינדיקטיבי בעיניי, כן, משפטים כמו "חטאתי ב-בלהלבלהלהלפרוסקטראקציה, אינני בטוח מהי המילה העברית לכך, כמדומני אולי דחיינות?". תעשה לי טובה, גוסטב ידידי. זה אינדיקטיבי וכן, זה גם קצת מעצבן. אני חושבת שאם היית קורא את הספר (קראת?) היית מבין בדיוק על מה אני מדברת. |
|
|
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
לא כל כך הבנתי מה מפריע לך הסופר? או האדם?
ומה יותר מפריע לך? שהוא מתנשא? שיש לו חברים מלומדים? שהאידאולוגיה בה הוא מאמין משתרבבת לספריו? מזעזע, איך הוא מעז?! הסתה ממש! או שהוא אשכנזי בן 70? וכל זה מבלי לקרוא אף רומן שלו?! סליחה, מבלי לסיים |
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
רכשתי ומקווה להתרגש ממנו שוב.
כל כתביו דורשים התבגרות מסויימת מהקורא.
אחד הטובים שלנו בארץ לטעמי. |
|
|
אתל
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
סקירה מצוינת כרגיל.
|
|
|
משה
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
גינת בר בהחלט מהווה ספר מבוא טוב למאיר שלו.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
זה באמת ספר נפלא ושבעת הרומנים שלו מהוללים ממש. הכתיבה נפלאה, ההומור צץ לו
בזמן הנכון, הניסוחים עילוי הם ובכלל העונג אינסופי. חבל לי שאין רומן שמיני באופק.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
"הישראלי המצוי הוא ברברי דורס פרחים, הערבי מהכפר השכן הוא בעל החוכמה עתיקת היומין" ??? לא כל כך הבנתי מהיכן הגיעה האימרה הזאת.
לא צריך להתנצל כשנהנים מספר של מאיר שלו. "גינת בר" הוא אכן ספר נפלא. |
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
