אם את סופרת מוכֶּרֶת (ומוֹכֶרֶת) שלוקחת נושא נפיץ מוסרית וטווה סביבו עלילה מלודרמטית, עתירת התרחשויות, שתפרוץ את הסכר מבלוטות הדמע של הקוראים, ככל הנראה קוראים לך ג'ודי פיקו.
אם אתה סופר מדושן עונג, זוכה פרס נובל לספרות, שלוקח נושא נפיץ מוסרית וטווה סביבו עלילה דלת התרחשות אך עתירה פטפוטי סרק באצטלה של הגיגים פילוסופיים, ככל הנראה קוראים לך קאזואו אישיגורו.
אם אתה ספר בן כ-290 עמודים כתובים בגופן גדול, זה לא אומר שאתה כתוב בצורה תמציתית ועניינית. אתה יכול להוכיח שגם רומן קצר יכול להכיל טחינה אינסופית, ולא מהסוג הגולמי, המשובח של בארכה (הכי כיף לאכול ישר מהאריזה, בלי לערבב במים).
אם את סדרת ספרים יומרנית שמנפחת את חזה בגאווה ופורשת את שלל נוצותיה (הבלתי צבעוניות בעליל), עודך מתהדרת בהוצאת ספרו החדש של ההוא, זוכה פרס הנובל (פרס נוֹבֵל, נוֹבֵל וקמל), ככל הנראה קוראים לך "הספרייה החדשה".
אם אתה העורך הראשי של הסדרה המנופחת ההיא, ואתה נורא רוצה ששמך יופיע בעמוד הראשון של הספר, גם אם זה תחת התואר הריק מתוכן והבלתי מקובל "עורך התרגום", ושהניתוח הספרותי המתפלסף ועתיר הספוילרים שלך יופיע בגב הספר, ככל הנראה קוראים לך מנחם פרי. פרופסור מנחם פרי בשבילכם.
אם אתה סופר שמנסה לשבט את ההצלחה המטאורית של יצירתך "שארית היום", אבל השיבוט הזה מתפקשש לך, כמו לא מעט ניסיונות אחרים שמתבצעים במעבדה הספרותית שלך, ככל הנראה אתה בכל זאת סופר של ספר אחד. אבל גם זה משהו, כי זה ספר מעולה. האם זה מצדיק את הסופרלטיבים שהספר הזה קיבל במוספי הספרות בעיתונים, או שמא תשבחותיהם אינם אלא שכפולים של "יודעי דבר"? דווקא בהקשר הזה התשבחות של מנחם פרי מקבלות משמעות אחרת, צינית להחריד. הנה מה שכתב הפרופסור בגב הספר: "החיברות הופך אותנו בלי משים ליצורים שימושיים, לאנשים משוכפלים, שדיבוריהם, מחוותיהם ומעשיהם הם שכפולים. זוהי פסגת יצירתו עד כה של אישיגורו, רומן רב עוצמה ומרתק, עדין רגש".
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
