ביקורת ספרותית על לעולם אל תיתן לי ללכת מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ
ספר טוב

---

כמו ניצוץ קטן שמתפתח אט אט ללהבה גדולה, כך מה שמתחיל כסיפור התבגרות של יתומים בפנימיה, מתפתח בהדרגה לדיסוטופיה מחרידה. כבר מההתחלה משהו נראה לא לגמרי תקין. רמזים קטנים מופיעים, לא מדובר בבית ספר רגיל, משהו בחינוך, בהתנהגות של המורות, נראה מוזר וחשוד. הפער בין מה שאנחנו יודעים וחושדים לבין הנאיביות של הצעירים, מעורר סוג מסויים של מועקה, או חמלה, או אפילו רצון לגונן. ומתחת לרבדים הסמויים, יש בני נוער מתבגרים, עם אהבות ואכזבות גדולות, וניסיון נואש להאחז בכל שביב של תקווה להיחלץ מהחיים לא חיים שנועדו להם.

» ביקורות נוספות של אמורפי
» ביקורות נוספות על לעולם אל תיתן לי ללכת